"ונמצא שהוא מושם באמת בתוך המלחמה החזקה, כי כל עניני העולם בין לטוב בין (למוטב) לרע הנה הם נסיונות לאדם" (מסילת ישרים פרק א).
סיפר אברך אחד שהיה לומד בחברותא עם הגאון רבי ראובן גרשונוביץ זצ"ל: לימודם היה דרך קבע בהיכל הישיבה במשך כל שעות סדר א' עד לתפילת מנחה. באותם ימים היה כבר רבנו זצ"ל ידוע חולי וחולשתו גברה עליו, ובאחד הימים כשעה לפני סיום הסדר הבחין החברותא כי רבנו נחלש מאוד ואמר בלבו שמא כדאי לסיים היום מוקדם מהרגיל כדי שרבנו יוכל להינפש מעט.
אך עוד הוא מהרהר בזה, הרגיש רבנו כי חפץ הוא להפסיק את הלימוד, ואמר לו: בא ואספר לך איזה מעשה: הסבא מסלבודקה נוהג היה ללמוד דרך קבע עם תלמידיו בהיכל הישיבה כאחד מבני הישיבה. ויהי היום, ומרוב התאמצות ויגיעה בלימודו נחלש והתעלף. מיד נזדרזו בני הישיבה המבוהלים לטפל בו כדי להעירו מעלפונו. כשהתעורר הסבא ז"ל שמעוהו ממלמל: "אוי, יצה"ר, יצה"ר…".
המשיך רבנו ואמר לבן שיחו: "שומע אתה, יקירי? להתעלף זה גם יצה"ר! א"כ בוא נמשיך ללמוד". ומיד חזר להתייגע בלימודו ברוב עמל כדרכו.
(ניצוצי אש)