1 נצטוו הכהנים "ופאת זקנם לא יגלחו", וכתב רש"י "לפי שנאמר בישראל לא תשחית, יכול לקטו במקלט ורהיטני, לכך נאמר לא יגלו שאינו חייב אלא דבר הקרוי גלוח ויש בו השחתה, וזהו תער".
2 ה"צמח דוד" כתב, שבעבר גידלו כולם את הזקן ואף הגויים בכלל, אולם לאחר שמלך אחד מארץ פולין היה סריס בלי זקן, גילחו השרים לכבודו את הזקן ומהם למדו המון העם. כן נראה גם בתנ"ך שגילוח הזקן היה נחשב בזיון, כפי שאירע אצל דוד ששלח שליחים לחנון מלך עמון, ושלחם חזרה בבזיון כשזקנם מגולח, וכששמע זאת דוד ציווה עליהם לשהות ביריחו עד שזקנם יצמח שוב.
3 החת"ס מצא לזה רמז בפסוק: "פן תשחיתון ועשיתם לכם פסל", שאמרו במדרש שהוא נאמר על איסור גילוח פאת הראש והזקן, והסיבה היא שכך נהגו הכמרים כמו הפסלים שלא ניתן לעשות להם זקן ופאות. החת"ם סופר מוסיף על דברי ה"צמח דוד", שאבותינו גידלו זקנם אולם נאלצו לגלחו בימי גזירות תתנ"ו, שהיו צריכים לשנות מלבושם ולגלח זקנם שלא יכירום האויבים, שנהגו לגלח בגלל המלך הנ"ל, וכששבו לביתם היו נכלמים על העדר זקנם, ולכן השתרבב המנהג שלא לגדלו כלל, "ורק אך מופלגי תורה היושבים בביתם הם מגדלים אותו, ואותן שלפני גזירה ההיא שברחו לארץ פולין לא באו לכלל זה ".
4 רבנו בחיי והאברבנאל כתבו, שטעם איסור גילוח הזקן משום לא ילבש גבר שמלת אשה, ושלא לשנות את סימן הטבע באיש. מעיקר הדין מותר לגלח את הזקן שלא בתער, אולם היעב"ץ מתאונן על הספרדים שמקילים בגילוח הזקן. מדברי הירושלמי בראש השנה משמע שהיו מגלחים זקנם, שנאמר: "לובשים לבנים ומתעטפים לבנים ומגלחים זקנם ושותין ושמחין, יודעין שהקב"ה עושה להם ניסים".
5 האריז"ל החמיר שלא לעקור אפילו שערה אחת מהזקן כדי שלא יפגום בצינורות השפע ממרום, והיו שהחמירו להכניס בין דפי הספרים שערות שנפלו מהזקן, אולם כמה מגדולי ישראל התרעמו על נוהג זה.
(מתוך הספר 'שבת טיש' פרשת אמור)