הרב צבי וינברג
"וְהָיָה לָכֶם הַיָּם הַגָּדוֹל וּגְבוּל" (במדבר ל"ד, ו')
ברש"י כתב "וגבול" – "הנסין שבתוך הים אף הם מן הגבול והם איים שקורין אינזול"ס".
ומקור דברי רש"י בגמ' גיטין (ח.) שאמרינן לגבי הנסין – האיים שבים הגדול שבמערב א"י, שרואים כאילו חוט מתוח עליהם ממקצוע מערבית צפונית – מטורי אמנון, עד מקצוע מערבית דרומית – נחל מצרים, וכל מה שהוא מן החוט ולפנים הוא ארץ ישראל, וכל מה שהוא מן החוט ולחוץ הוא חוץ לארץ.
ולומדים זאת משום שהמלה "וגבול" מיותרת, ובאה ללמדנו שלא נאמר ששפת הים הוא הגבול, אלא לפעמים הים הגדול עצמו הוא בגבול.
נמצא שקרקעית הים והמים הנמצאים לפנים מן החוט דינם כא"י, לגבי כל הדינים התלויים בארץ,
וכן פסק הרמב"ם (פ"א מתרומות ה"ז) שכל ששופע ויורד מטורי אמנום ולפנים – א"י, מטורי אמנום ולחוץ – חו"ל, והנסים שבים רואין אותן כאילו חוט מתוח עליהם מטורי אמנום ועד נחל מצרים, מן החוט ולפנים-א"י, מן החוט ולחוץ-חו"ל.
ועי' דרך אמונה (שם סקפ"ט) שהביא משו"ת הרדב"ז (ח"ד סי' ל) שאי "קפריסין" כולו מחוץ לחוט, ודלא ככפתור ופרח (פ"ט), ועי"ש בציון ההלכה (אות קסב).
ובס' ארחות רבינו (חלק ג' כלאים ושונות אות נב עמ' קפא) מובא שהגר"ח קנייבסקי שליט"א שאל את מרן החזו"א: כיון שהים הגדול הוא הגבול המערבי של ארץ ישראל, א"כ איך מותר להתרחץ בים, הרי הוא יוצא לחוץ לארץ, ואסור לצאת?
והשיב מרן שהמקום שבני אדם יכולים להלך ולהתרחץ – הוא עדיין בכלל יבשה של א"י.
ושם ביאר דבריו ע"פ הגמ' בגיטין הנ"ל, שכיון שמתרחצים בתוך החוט, הלכך מיקרי ארץ ישראל.
(קב ונקי)