השיעור המרתק בדף היומי בהלכה
מאת הרב אריה זילברשטיין שליט"א
מדוע מי שאינו מודה בעירוב פסול לשמש כשליח להנחת העירוב? • מה הטעם שאילם פסול לשמש כשליח להנחת עירוב תחומין? • האם קבוצת אנשים יכולים לשלוח שליח להנחת העירוב או שרק יחיד יכול לשלוח שליח לזה? • ומה הדין באופן שלא אמרו לשליח באיזה רוח יניח את העירוב והניח השליח לרוח שהחליט בעצמו? • שיעור הלכה מעניין במשנה ברורה חלק ד' סימנים ת"ט סעיף ח' – סעיף י' במסגרת לימוד 'דף היומי בהלכה
אדם שרוצה לקנות תחום נוסף של אלפיים אמה, יכול לשלוח את עירובי התחומין ע"י שליח, והשליח יאמר, 'בזה העירוב יהא פלוני מותר לילך', וחש"ו, וכן גוי וצדוקי, פסולים לשמש כשליח להנחת עירובי תחומין, והמ"ב עומד על כך, שלגבי עירובי חצרות מבואר לעיל, שגם קטן יכול לאסוף את הפת מכל בני החצר, ולהניח עבורם את עירובי החצרות, ולמה עירובי תחומין שונים מעירובי חצרות? ומבאר, שבעירובי תחומין, מכיוון שצריך לקנות שביתה על ידיהם, חש"ו לאו בני דעה לקנות שביתה, ואפילו שהוא רואה שהם עושים את השליחות כמו שציווה אותם, לא מועיל, משא"כ בעירובי חצירות, שעניינם הוא לאסוף פת מכולם ולהתאחד, גם קטן כשר לכך.
מי שאינו מודה בעירוב, פסול לשמש כשליח להנחת עירובי תחומין, והכוונה לעכו"ם וצדוקים וכה"ג, וטעם הדבר שהם פסולים לכך הוא, שמא לא יניחו את העירוב שם, ואפילו אם יעמוד מרחוק ויראה, לא מועיל, שמא לא הניחו לשם עירוב.
לעניין חרש מוסיף המ"ב, שגם אילם פסול לשמש כשליח להנחת עירובי תחומין, משום שיש עניין לומר שהמזון שתי סעודות יועילו לשם מצות עירוב, ואילם לא יכול לומר.
אע"פ שחש"ו וגוי ומי שאינו מודה בעירוב פסולים לשמש כשליח להנחת עירובי תחומין, אבל הם יכולים לשמש כאמצעי להעביר על ידם את עירובי התחומין לפיקח, שהוא יניח את עירובי התחומין עבור המשלח, ויכול לשלח את העירוב אפילו ע"י פיל או קוף, ואע"פ שלא רואה שאותו פיקח מניח את עירובי החצרות, אבל צריך לראות בפועל שהחש"ו מוסרים את העירוב לידי הפיקח, ואחרי שזה נמצא אצל הפיקח, הוא יכול לסמוך שהפיקח הניח את העירוב כדין, מדין 'חזקה שליח עושה שליחותו', וחזקה זו נאמרה רק בדברים שהם קשורים לדרבנן ולא לדאורייתא, אבל יש אומרים, שגם בדאורייתא, במקום כזה שאם השליח לא יעשה את השליחות, המשלח יעבור על עבירה, אפשר לסמוך על החזקה, ובכל מקרה אומר המ"ב, שאם רואים שהשליח עשה, רק לא יודעים אם הוא עשה כדין, אפשר לסמוך על החזקה ששליח עושה שליחותו, ועשה כדין ולא שינה.
לא רק יחיד יכול לשלוח שליח שיניח עבורו את עירוב התחומין, אלא גם קבוצת אנשים שרוצים ללכת בשבת מחוץ לאלפיים של העיר, יכולים לשלוח שליח שיניח עבורם עירובי תחומין, וצריך השליח לומר בפיו, מה שאני מניח עכשיו יהיה עירובי תחומין עבור כל אותם האנשים שהשתתפו בעירוב.
אם לא אמרו לשליח לאיזה רוח רוצים את העירוב, ועירב השליח לאיזה רוח שרצה, הרי זה עירוב ויוצאים בו, שמכיוון שלא אמרו לו לאיזה רוח הם מעוניינים שהוא יערב עבורם, אנחנו תולים שמסתמא בכל רוח ניחא להו, ואפילו שנודע להם רק כשנכנסה השבת לאיזה רוח הוא עירב עבורם, למפרע הם קנו שביתה במקום, לאותו רוח שהשליח עירב עבורם, ואומר המ"ב, שאם היה ידוע לשליח שהמשלח רוצה רוח מסוימת, אפילו שהמשלח לא פירש לו, ועירב ברוח אחרת, לא מועיל, ואע"פ שהמשלח התחרט, לא מועיל, כי זה לא חל עבורו.
אמר המשלח לשליח מאיזה מזון הוא רוצה לעשות את העירובי תחומין, ואמר לו באיזה מקום להניח את העירובי תחומין, והניח במקום אחר, או עשה עירובי תחומין ממזון אחר, הוא שינה מדעת בעה"ב, והעירובי תחומין לא חלים, ואומר המ"ב, שאפילו אם השובך והמגדל הם באותו מקום ואותו מרחק, אבל כיוון שהמשלח הדגיש לו שהוא רוצה בשובך, הוא צריך להניח דווקא בשובך, ואם אמר לו לערב עליו סתם, ולא פירט ממה הוא רוצה לערב והיכן להניח את העירוב, כל היכא שיניח את העירוב, העירוב יועיל.