מדיני איסור הכיבוס בשבת
* אסור מדאורייתא להשרות בגד במים בשבת. לדעת רוב הראשונים, איסור זה הוא רק בבגד שיש עליו לכלוך כלשהו, אבל בגד שאינו מלוכלך – מדאורייתא מותר להשרותו, אלא שבאופן שיש חשש שיסחטוהו לאחר ההשרייה, אסרו חכמינו ז"ל את השרייתו. ויש מהראשונים שסוברים שגם בגד שאינו מלוכלך, אסור מדאורייתא להשרותו. ויש להחמיר; אך בשעת הצורך ניתן להקל.
* פִּטְמָה של בקבוקי תינוקות ומוֹצֵץ, העשויים מגומי או מסיליקון, והתלכלכו – יש אומרים שמותר לרוחצם ולשפשפם. ויש אומרים שמותר לשוטפם תחת זרם מים, אך אסור לשפשפם.
* יש מהראשונים שכתב שהמנגב ידיו במגבת ינער תחילה את ידיו בכח וישפשפן זו בזו, כדי לנגב חלק מהמים. לדעת השולחן ערוך ראוי להחמיר כדעתו, ולדעת הרמ"א אין להחמיר.
* הרטבת בגד בשבת כ'דרך לכלוך' – לדעת השולחן ערוך מותרת מעיקר הדין אך ראוי להחמיר; ולדעת הרמ"א מותרת לכתחילה. ואם כוונתו לנקות את הבגד – הדבר אסור לכל הדעות.
* כלי שיש בתוכו בגדים השרויים במים, והמים מכסים את הבגדים לגמרי – מותר לשפוך לתוכו מים נוספים, כיון שאין בכך תוספת של כיבוס לבגדים.
* כלים לחים מעט מִמַּיִם, מותר לנגבם בשבת בכל בגד או בד שהוא, כיון שבכמות מועטה של מים אין חוששים שיסחט את הבגד או הבד לאחר הניגוב.
* כוס צרה לַחָה – בין מִמַּיִם ובין ממשקה אחר – אסור לנגב את תּוֹכָהּ בשבת, משום שעקב המעבר הצר של המגבת בפי הכוס, בהכרח שהמגבת תסחֵט.
* ישנם בגדים ובַדים שונים שכאשר מתלכלכים במידה משמעותית, מכבסים אותם לאלתר. ומי שהתלכלכה ידו בטיט ובבוץ וכדומה – לא ינגב בהם את ידיו בשבת, כדי שלא יטעה ויכבסם.
ענידת תכשיטים בשבת ברשות הרבים
* חכמינו ז"ל אסרו לאשה לענוד ברשות הרבים תכשיט אשר קיים חשש כי תסיר אותו כדי להראותו לחברותיה, מחשש שלאחר מכן תטעה ותטלטלנו כשהוא בידה למרחק של ארבע אמות.
* תכשיט שרק נשים חשובות עונדות אותו, והוא בעל חשיבות בינונית, כלומר, שאכן משמש רק נשים חשובות, אך אינו חשוב במיוחד, מותר לאשה חשובה לעונדו ברשות הרבים.
* תכשיט שכל הנשים עונדות אותו, אסור אף לאשה חשובה לעונדו ברשות הרבים, כיון שחכמינו ז"ל לא הבדילו בין אשה לאשה בתקנתם שלא לענוד תכשיט זה ברשות הרבים.
* מותר לצאת בשבת לרשות הרבים עם בגד שחלקיו מחוברים ב'סיכת ביטחון' וכיוצא בה, כיון שהסיכה נחשבת כחלק מהבגד.
הבטה במראה
* כחלק מאיסור "לֹא יִלְבַּשׁ גֶּבֶר שִׂמְלַת אִשָּׁה", אסור לאיש להביט במראָה לצורך התייפות כדרך הנשים; אולם, לצרכים אחרים, כגון לצורך רפואה או ניקיון – מותר.
* לדעת הרמ"א, במקום שגם האנשים נוהגים להביט במראה לצורך התייפות, מותר הדבר לאנשים. אך כתבו הראשונים, שאף במקום שהדבר מותר, תלמידי החכמים נמנעים מכך.