יום ראשון כ"ב בתמוז תשע"ז
איסור שאסרו חכמים משום 'מראית העין' – האם הוא מותר בחדר סגור?
כפי שלמדנו, נכס מניב רווחים, מותר להפעילו בשבת באמצעות גוי 'אָרִיס', או שׂוֹכֵר, אך במקום שרוב האנשים אינם מפעילים אותו באמצעות אריס או שוכר, אסור להפעילו באמצעותם מפני 'מראית העין', כדי שלא יחשדו שמדובר בקבלנות יומית, האסורה בשבת. לאיסור מראית העין, הגבלות רבות:
א. איסור זה אמור דווקא בנכס המחובר לקרקע, או שהפעלתו היא בפהרסיה, כיון שנכס כזה 'שמו עליו', כלומר, שֵׁם בעליו ידוע – בין אם יצר את הנכס בעצמו, ובין אם קנאו מאחֵר – וכיון שידוע שבעל הנכס הוא יהודי פלוני, יחשדו שהגוי עובד בשליחותו.
ב. מהטעם הנ"ל, אין איסור זה אמור אלא כשעצם קיומו של הנכס התפרסם, שאז גם מתפרסמת זהות בעליו.
ג. מהטעם הנ"ל, אין איסור זה אמור אלא כשאכן ידוע כי יהודי זה הוא בעל הנכס, אך אם רכש את הנכס ובטרם השתמש בו השכירו לגוי, יש להניח שלא התפרסם שמו כבעל הנכס, ואין חשש למראית העין.
ד. הגם שבכל מקום שאסרו חכמים משום מראית העין, אסור הדבר אף בחדר סגור שאין בו חשש למראית העין, בנדון דנן שמדובר באיסור דרבנן – בכל מקרה שיש להניח שלא התפרסמה זהות בעל הנכס ואין חשש למראית העין, אין איסור.
[שו"ע רמג, א-ב, משנ"ב א, ו, יב ו־טו, ושעה"צ ט; ביאורים ומוספים דרשו, 15. וראה סימן רמד]
האם פרסום בעיתונות מתיר את האיסור 'מראית העין' בהשכרת נכס לגוי בשבת?
הגבלות נוספות לאיסור מראית העין הנ"ל:
א. אם התפרסם במקום בו נמצא הנכס, מחמת הִמשכות הדבר מספר שנים, או בשל פרסום בעיתונות, וכדומה, שהוא מופעל בידי הגוי באריסות או בשכירות, ולא בקבלנות יומית האסורה – אין איסור.
ב. אין איסור מראית העין אלא במקום שגרים בו יהודים, או שיש להם גישה אליו בשבת; ולא באזורים של גויים, או אזורי תעשייה שאין בהם בתי מגורים.
ג. אין איסור מראית העין אלא כשהנכס אכן של היהודי, אך אם שוכר את הנכס מגוי, ומפעילו באמצעות גוי – יש אומרים שאין חשש לחשד, שהרי ידוע שבעל הנכס הוא גוי פלוני. אולם, אם הנכס נמצא אצל היהודי בשכירות ממושכת, יתכן שהדבר מתפרסם, וחל עליו איסור מראית העין. וכמו כן, אם לא שכר את הנכס מגוי אלא מיהודי, עדיין קיים חשש החשד ביחס למשכיר, ולכן אסור להפעילו באופן האסור מפני מראית העין.
ד. במקרה שההִמנעות מהפעלת הנכס באמצעות גוי כרוכה בנזק כספי גדול – ולא במניעת רווח בלבד – מותר להפעילו. ה. בדיעבד, בכל מקרה שהפעלת הנכס בידי גוי אסורה מפני מראית העין – אם עבר והפעילו באמצעו גוי, מותר ליהודי לקבל את הרווחים שהניב הנכס, או את דמי השכירות.
[שו"ע רמג, ב, משנ"ב ג, יג, יד ו־טז, וביה"ל ד"ה וחזר; ביאורים ומוספים דרשו, 2 ו־14]
יהודי שיש בבעלותו מכונות לממכר משקאות – האם צריך להשבית אותן בשבת?
חכמינו ז"ל גזרו שלא לקבל שָׂכר עבור פעולה הנעשית בשבת, מחשש שיבואו לידי מקח וממכר. ואף אם הגוי מביא מעצמו את דמי 'שכר שבת' ליהודי, אסור לקבלו. ואם עבר היהודי וקיבלם – יש שמתירים להשתמש בהם, אך ספק אם הלכה כדעתם. ובמקרה שההִמנעות מנטילת 'שכר שבת' כרוכה בנזק כספי גדול, מותר ליטול שכר שבת.
ולצורך מצוה – נחלקו הפוסקים אם מותר ליטול שכר שבת, ונהגו להקל. ומכונה לרכישה עצמית של שתיה, מיני מתיקה וכדומה, המוצבת במקום שגויים משתמשים בה בשבת – יש אומרים שרווחי השבת נחשבים כשכר שבת, ויש אומרים שכיון שהתשלום אינו עבור הפעולה הנעשית בשבת, אלא עבור המוצר, אין זה נחשב לשכר שבת, והרווחים מותרים. ומכירת נכס מניב רווחים לְגוי בכל ערב שבת, מותרת, ואין דמי המכירה נחשבים לשכר שבת, כיון שאיסור שכר שבת אינו אמור אלא בשכירות, ולא במכירה. אך כתבו פוסקי זמננו שאין לנהוג כן, כיון שהדבר נחשב כפרצה, וגם פעמים שהמכירה היא רק 'הערמה', ואינה נעשית כדין.
ובכל מקרה שאסור להשכיר לגוי משום 'מראית העין' (ראה לעיל), אסור גם למכור לו לשבתות.
[שו"ע רמג, ב, משנ"ב הקדמה, י ו־טז, ושעה"צ טו; ביאורים ומוספים דרשו, 4, 13 ו־17]