מצוה לרחוץ את בערב שבת את הפנים, הידים והרגלים, במים חמים, וכן לחפוף את הראש, לכבוד השבת, (ובזמננו שהולכים בנעליים, יתכן שאין מצוה ברחיצת הרגלים); ולכתחילה יש לרחוץ את כל הגוף במים חמים. והרוחץ במים קרים אינו מקיים בכך את מצות הרחיצה, אולם הרוחץ בפושרים יתכן שמקיימהּ.
וברחיצה בערב שבת, ניכר שעושה כן לכבוד השבת, ועל כן אין להקדים את הרחיצה ליום חמישי אלא כשאין אפשרות לרחוץ בערב שבת; וראוי להסמיך את הרחיצה לכניסת השבת ככל האפשר, אך אם יש חשש שיבואו לידי חילול שבת משום כך, יש להקדימהּ.
ויש נוהגים לטבול במקוה בערב־שבת; והטובל במקוה חמה, מקיים בכך את מצות הרחיצה במים חמים; ויש שכתב שלאחר הטבילה – בדווקא – יש לרחוץ את הפנים והידים במים חמים; ויש שכתב כי אדרבה, נכון להזהר שלא לרחוץ לאחר הטבילה, כעין גזירת חז"ל על החייבים טבילה לטהרתם (ראה שולחן ערוך יורה דעה סימן רא, סעיף עה).
[שו"ע רס, א, ומשנ"ב, א, ג, ד, ו־ה,
וביה"ל ד"ה בחמין וד"ה לחוף; ביאורים ומוספים דרשו, 1, 2, 6, ו־7]