יום שני כ"ב בחשוון תשפ"א
האם ניתן לעשות 'עירוב תבשילין' על עוגה?
כפי שלמדנו, חכמינו ז"ל תיקנו לעשות 'עירוב תבשילין' בערב יום טוב שחל בערב שבת, כדי להתיר עשיית מלאכה ביום טוב לצורך סעודות השבת. ומעיקר הדין, דַי בעשיית העירוב על תבשיל בלבד, אך לכתחילה יש לעשותו על תבשיל ומאפה יחד. ואם עשה את העירוב על מאפה בלבד, העירוב אינו חל.
ולא ניתן לערב בכל התבשילים, אלא רק בתבשיל ש'מְלַפְּתִים' בו את הפת, דהיינו שהוא בא כתוספת לאכילת פת, כגון ביצים מבושלות; ולא בתבשיל שנאכל בפני עצמו לשׂביעה, כגון תפוחי אדמה. וכמאפה – ניתן להשתמש אף במיני מזונות, ואין צורך דווקא בפת 'המוציא'.
[שו"ע תקכז, ב ו־ד, ומשנ"ב ו, ז, יא ו־יב; ביאורים ומוספים דרשו, 15]
האם ניתן לעשות עירוב תבשילין בתבשיל קפוא?
בהמשך לאמוּר: השיעור המינימלי לגודל התבשיל והמאפה של 'עירוב תבשילין', הוא – 'כזית' (17-50 סמ"ק, לשיטות השונות); ואם לאחר עשיית העירוב התמעט התבשיל עד לפחות מכזית, הריהו בטֵל. ולדעת הרמ"א, ראוי שהמאפה יהיה בשיעור 'כביצה' (57.4-100 סמ"ק, לשיטות השונות).
כמו כן, משום הידור מצוה, יש להשתמש בנתח מכובד של תבשיל, ובמאפה שלם, כגון ככר לחם שלֵמה; אך בדיעבד העירוב חל אף על נתח קטן של תבשיל, ופרוסה ממאפה. וכתבו פוסקי זמננו, שניתן לעשות את העירוב בתבשיל ובמאפה קפואים, אך יש שכתב כי רצוי להמתין עד להפשרתם.
[שו"ע תקכז, ג, ומשנ"ב ח-י; ביאורים ומוספים דרשו, 15-16]
מה ראוי לעשות בחוטי ציצית שנקרעו?
בגמרא נאמר, שראוי לאכול את הפת שהשתמשו בה ל'עירוב חצרות' כדי לברך עליה 'המוציא', משום שחפץ שנעשתה בו מצוה אחת, ראוי לעשות בו מצוה נוספת. וכתבו ראשונים, שמטעם זה ראוי לאוכלה בסעודת השבת. ובדומה לכך, נהגו להשתמש בפת של 'עירוב תבשילין', כ'לחם משנה' בסעודות ליל שבת ושחרית של שבת, ולאוכלה בסעודה שלישית.
וכן נהגו להשתמש בערבות ששימשו למצוַת ארבעת המינים ול'הושענות' בחג הסוכות, לצורך הבערת האש בתנור האפייה של המצות, או האש של שריפת חמץ. וכן חוטי ציצית שנקרעו – כתבו הפוסקים שיש להניחם בתוך ספר כסימניה, וכדומה.
[משנ"ב תקכז, יא; ביאורים ומוספים דרשו, 18-19]