יום שלישי י"ט בכסלו תש"פ
האם ניתן למנות שליח למכירת חמץ באמצעות הטלפון?
ניתן למכור חמץ לגוי גם באמצעות שליח. ואכן, המנהג מקדמת דנא, שבני העיר (או השכונה, וכדומה) כותבים שטר 'הרשאה' לרב למכירת החמץ, והרב מוכר את החמץ עבור כולם. ומן הדין, אין צורך ב'קנין' למינוי השליח, אולם, יש מהראשונים שכתב כי ראוי לעשות קנין לחיזוק הדבר, וכך המנהג.
ובחוץ לארץ, שמוכרים את המקום שבו נמצא החמץ לגוי (ראה תקציר לאתמול) – היות והקנאת קרקע לגוי נעשית בשטר ובכסף יחד, יש אומרים שחובה על כל אחד מהמשלחים לחתום בעצמו על שטר ההרשאה לרב, אשר יימסר לגוי במצורף לשטר המכירה.
אולם, בארץ ישראל, בה משכירים את מקום החמץ, אין צורך בשטר; ולכן, למרות שנהוג לערוך שטר, אין חובה לכל אחד לחתום בעצמו על השטר. ומינוי השליחות אפשרי אף באמצעות הטלפון, ואף ניתן למנות שליח למינוי שליח אחֵר.
[משנ"ב תמח, יד; ביאורים ומוספים דרשו, 47]
באיזה חפץ לא מועיל קנין 'משיכה'?
מִטלטלין, ניתן לקנות בקנין 'הגבהה'. קנין זה פירושו – הגבהת החפץ בידי הקונה, או מכוחו של הקונה, לגובה שלושה טפחים; ויש אומרים – טפח. וקנין זה מועיל אף ברשותו של המַקְנֶה, או ברשות הרבים.
וחפץ שאין הדרך להגביהו, ניתן לקנותו גם בקנין 'משיכה', דהיינו, העברת החפץ מכל השטח שעומד על גביו לשטח אחר; וקנין זה מועיל רק כאשר השטח שאליו מועבר החפץ הוא ברשות השייכת גם לקונה, או במקום צדדי ברשות הרבים, המכונֶה 'סימטא'.
ובחפץ שהדרך להגביהו, משיכה אינה מועילה אף בדיעבד, אך לעומת זאת – בחפץ שאין הדרך להגביהו, מועילה אף הגבהה.
וחפץ שנמצא בידו של אדם ורצונו לקנותו, נקנה לו בכך שמחזיקו בידו, אף ללא הגבהה; וקנין זה מכונֶה קנין 'יד'.
[משנ"ב תמח, טו; ביאורים ומוספים דרשו, 51-52; וראה נתה"מ קצח, ג]
האם גוי יכול לשמש כשליח עבור גוי?
לכל מצוה או פעולה שבקיומהּ על ידי אדם אחר נדרשת 'שליחות', גוי אינו יכול לשמש כשליח עבור ישראל, וישראל אינו יכול לשמש כשליח עבור גוי. ויש אומרים שגוי יכול לשמש כשליח עבור גוי, ויש חולקים, וכן הלכה. ולכן, בעשיית קנין שֶׁלְחֲלוּתוֹ יש משמעות הלכתית – וכגון מכירת חמץ לגוי – צריך הגוי לעשות בעצמו את מעשה הקנין, ואינו יכול לשלוח שליח לשם כך.
ובנוגע לקנין כסף, נחלקו הפוסקים: יש אומרים שלשליח אין משמעות הלכתית, כיון שהכסף הוא היוצר את הקנין, והשליח אינו אלא אמצעי להעברת הכסף, ולכן יכול הגוי לשלוח את הכסף ביד אדם אחר, בין ישראל ובין גוי; אולם, יש אומרים, וכן נראה מדברי ראשונים, כי השליח המוסר את הכסף הוא היוצר את הקנין, וממילא אין הגוי יכול לעשותו על ידי שליח.
[משנ"ב תמח, יד, וביה"ל ג, ד"ה ובלבד]