יום ראשון ג' באדר ב' תשע"ט
מדוע צריך למתוח את חוטי העירוב בחוזקה?
'צורת הפתח' נחשבת כמחיצה. ומהי צורת הפתח? שני עמודים בגובה עשרה טפחים לפחות, העומדים זה לצד זה, שהם 'מזוזות' הפתח; וקרש, חוט, וכדומה – בכל עובי שהוא – 'שוכב' על גביהם, שהוא ה'משקוף'.
והרוחב המזערי ביותר של צורת הפתח – יש שנראה מדבריהם שהוא ארבעה טפחים, ויש שנראה מדבריהם שאף פחות מכך. ויש שנראה מדבריו שאף לדעת המקלים הוא שלושה טפחים. ואין שיעור לגובה המֵרבי של צורת הפתח.
ולפחות בעשרת הטפחים התחתונים, צריך שהמזוזות תהיינה עשויות באופן שביכולתן להחזיק דלת כלשהי; וכן באופן שלא ינועו ברוח, מפני שמחיצה הנעה ברוח מצויה, אין שמהּ מחיצה; ויש מפרשים דהיינו שהרוח לא תרחיקֵן שלושה טפחים ויותר מהשטח המוקף.
והמשקוף – אין צורך שיהא עשוי מחומר חזק, אך יש לחברו באופן שלא יפול ברוח; ואם הוא אך נע ברוח – יש מתירים; ויש אומרים שדינו כמזוזות, ולדעתם, אם המשקוף עשוי מחוט, יש למותחו בחוזקה, מטעם זה, ומטעמים רבים נוספים.
[שו"ע שסב, יא, משנ"ב סא ו־סו, שעה"צ נו, וביה"ל ד"ה וקנה; ביאורים ומוספים דרשו, 62, 63, 64 ו־66]
'צורת הפתח' העשויה כקשת – האם היא כשֵׁרה?
בהמשך לאמוּר: אם המשקוף אינו נוגע במזוזות, ואף אם הוא מונח בגובה של מספר מטרים מעליהן – הרי זו צורת הפתח, כיון שמחשיבים את המזוזות כאילו הן עולות עד אליו, מדין 'גוד אסיק' (= משוֹך והעלֵה). ובכל מקרה, המשקוף צריך להיות מונח מעל לראשי המזוזות, או מכוּון כנגדן במדויק; אך אם הוא מונח שלא כנגד המזוזות, ולוּ בסטייה מועטת – אין זו צורת הפתח.
וצורת הפתח העשויה במזוזות ישרות שגובהן עשרה טפחים, ומעליהן משקוף שבצידו התחתון עשוי כקשת, או שמורכב משני אלכסונים הנפגשים בראשם, ומצידו העליון הוא שטוח, דהיינו שעשוי בקו ישר – כשֵׁרה. ואם המשקוף עשוי גם מצידו העליון כקשת, או בשני אלכסונים – לדעת רוב הפוסקים אין זו צורת הפתח, ויש חולקים.
ואם המשקוף מונח בשיפוע, הרי זו צורת הפתח; (ויש אומרים שלדעת הפוסלים משקוף העשוי כקשת, גם בשיפוע פסול). וצורת הפתח העשויה כמשולש, דהיינו ששתי המזוזות מוטות זו כלפי זו ונוגעות בראשיהן, ללא משקוף – פסולה.
[שו"ע שסב, יא-יב, משנ"ב סב-סד; וראה שעה"צ מו; ביאורים ומוספים דרשו, 46, 47 ו־65]
האם ניתן להקיף את רשות היחיד בצורות הפתח בלבד ללא מחיצות?
שטח המשמש לדיור, כגון חֲצַר בַּיִת, המוקף בצורות הפתח בלבד – נחשב לרשות היחיד. אולם, לדעת ראשונים רבים, אם הפרוץ מרובה על העומד, ורוחב הפירצה יותר מעשר אמות; וכל שכן אם אין מחיצה כלל סביבות רשות היחיד – לא ניתן לגדור את השטח בצורות הפתח בלבד. וראוי להחמיר כדעתם.
ואם צורות הפתח עצמן מחולקות לאורך המקום הפרוץ, וכל אחת מהן אינה עולה על עשר אמות – נחלקו הפוסקים אם לדעת המחמירים הדבר מועיל.
ואם בשני צדדים מקבילים של רשות היחיד יש מחיצה רגילה – לכל הדעות ניתן לגדור את היֶתר בצורות הפתח אף כשרוחבן יותר מעשר אמות.
ובהקשר זה, נחלקו הפוסקים (לדעת המחמירים), בנוגע לשטח מלבֵּני, שרוחבו עשר אמות או פחות, ואורכו יותר מעשר אמות: יש אומרים שצורות הפתח שבגבולות הרוחב נחשבות כמחיצה רגילה, ומכיון שבשני צדדים יש מחיצות, ניתן לגדור גם את השאר בצורות הפתח; ויש חולקים.
[שו"ע שסב, י, משנ"ב נה, נח ו־נט, וביה"ל ד"ה ולהרמב"ם; ביאורים ומוספים דרשו, 40-41]