יום שני י"א באב תשע"ט
איזה קבר אסור בהנאה?
בגמרא במסכת סנהדרין נאמר שהמת וכל תשמישיו אסורים בהנאה, ובכלל זה – מבנה עץ או אבן המשמש כקבר. אולם, קבר שבתוך האדמה, או מערת קבורה שהיא כחלק מהקרקע – אינם אסורים בהנאה, כיון שקרקע אינה נאסרת בהנאה.
ויש אומרים, שעפר 'תלוש' שמכסים בו את הקבר שבאדמה – למרות שאחר שכיסו בו את הקבר הוא הופך לחלק ממנו, אין דינו כקרקע, והוא אסור בהנאה. וכן פסק הרמ"א.
והשטח בבית הקברות שבין קבר לקבר, אינו אסור בהנאה. וכן 'בית הפרס' (ראה לעיל), למרות שיתכן ויש בו עצמות קטנות של מת – אינו אסור בהנאה.
[שו"ע תט, א, משנ"ב ב ו־ה, ושעה"צ א-ב]
מהי טומאת 'בית הפרס'?
קרקע שהיה בתוכה קבר, ונחרשה, גזרו חכמינו ז"ל שההולך עד מאה אמה ממקום הקבר טמא ב'היסט'. וקרקע זו מכונָה 'בית הפרס'. ואסור לכהן להיכנס לתוכה.
ובית הפרס אינו מְטמא בטומאת אוהל, כיון שהחשש הוא להימצאות עצמות קטנות, שאינן מטמאות באוהל. ולכן, הנכנס לבית הפרס ולא נגע בעפרו, ולא הסיטו ברגליו, וכגון שרכב על גבי בהמה – אינו טמא, למרות שהוא מאהיל בגופו על הקרקע.
[שו"ע תט, א, ומשנ"ב ד ו־ו; וראה אהלות יז, א, וב"מ קה, ב]
האם ניתן להניח את המזון של 'עירוב תחומין' בבית הקברות?
את המזון של 'עירוב תחומין', חובה להניח במקום שלאדם שהעירוב נעשה עבורו אין כל מניעה להיכנס אליו. ולכן, אם העירוב נעשה עבור כהן, לא ניתן להניח את מְזוֹן העירוב בבית הקברות, שהרי אסור לכהן להיכנס אליו; אולם, ניתן להניחו ב'בית הפרס' (ראה לעיל), כיון שמותר לכהן להיכנס לתוכו כאשר הוא רוכב על גבי בהמה, וכדומה, כמבואר לעיל.
ובין כשהעירוב נעשה עבור כהן, בין כשנעשה עבור ישראל, אין להניחו על גבי קבר באופן האסור בהנאה, כמפורט לעיל; ובשעת הדחק, כאשר העירוב נעשה לצורך דבר מצוה (ראה שו"ע תטו, א), ניתן להקל.
[שו"ע תט, א, משנ"ב א, ב, ג ו־ו, שעה"צ ה, וביה"ל ד"ה אינו]