היום נעסוק בנושא: 'דיבור' בקריאת שמע ובברכות
יום ראשון כד כסלו תשעו
האם צריך להגביה את הקול כשקוראים קריאת שמע במקום שיש רעש?
הקורא קריאת־שמע צריך להשמיע את המילים לאוזניו; ויש אומרים שזו מצוה מן התורה. ובמקום שיש רעש חזק שאינו מאפשר לו לשמוע את עצמו אלא אם יקרא בקול רם - הורו הפוסקים שאינו צריך להגביה את קולו, ודי בכך שיקרא בקול כזה שאילולי הרעש היה שומעוֹ; ויש חולקים, ויש שהסתפק בדבר. ובדיעבד, יוצא הקורא ידי חובה אף כשאינו משמיע קול כלל, אלא אומר את המילים בתנועת השפתיִם בלבד. [סעיף ג, ס"ק ד, וביה"ל ד"ה ואם; ביאורים ומוספים דרשו, 5-6]
האם ניתן לברך ברכות ללא דיבור?
לדעת רוב הראשונים הרהור אינו נחשב כדיבור, והמברך או 'קורא' קריאת־שמע בהרהור אינו יוצא ידי חובה; ויש שסוברים כי לענין ברכות הרהור נחשב כדיבור, ויש שסובר שאף לענין קריאת־שמע. ולהלכה - ה'קורא' קריאת־שמע בהרהור אינו יוצא ידי חובה, ועליו לשוב ולקוראהּ בדיבור, וכך הדין לענין ברכת־המזון כשאכל יותר מכזית ושָׂבַע - שאז חובת הברכה היא מן התורה; ואף בשאר הברכות, ניתן לסמוך על דעת רוב הראשונים, ולשוב ולברך בדיבור. [ס"ק ו ו־ז וביה"ל ד"ה יצא; ביאורים ומוספים דרשו, 12]
מדוע אין להתפלל בימינו בשפה זרה?
מעיקר ההלכה מותר להתפלל, לברך ולקרוא קריאת־שמע, בכל שפה שהיא, ובתנאי שהיא מדוברת בפי רבים מאנשי המקום, ומובנת למתפלל עצמו; ומצוה מן המובחר להתפלל בלשון־הקודש. וכתבו הפוסקים שבימינו אין להתפלל בשפה זרה, כיון שקיימות מילים רבות שאיננו יודעים לתרגמן במדויק. והמתפלל בלשון־הקודש יוצא ידי חובתו אף ללא הבנה כלל, למעט הפסוק הראשון בקריאת־שמע שפירושו ידוע לכל, (וכן הברכה הראשונה בתפילת העמידה). [סעיף ב, ס"ק ג, וביה"ל ד"ה יכול]