הרה"ג רבי שמואל ברוך גנוט שליט"א
כולנו יודעים ש"משנכנס אדר מרבים בשמחה". האם הכוונה שנרבה בשמחה כבר בחודש אדר א'?
על דברי הגמרא "משנכנס אדר מרבים בשמחה" מסביר רש"י : "ימי ניסים היו לישראל, פורים ופסח". לכן כותב היעב"ץ שאין מקום לשמוח כבר בחודש אדר הראשון, כיון שבחודש זה לא חוגגים את פורים. ואף אם נאמר שנס הפורים ודיניו שייכים גם לאדר א', עדיין חג הפסח הוא בחודש ניסן, הרחוק מאדר א' והקרוב לאדר ב'. ואם. טעם ה"מרבים בשמחה" הוא משום שאדר סמוך לפורים ולפסח, נמצא שאדר א' אינו סמוך לחג הפסח, ואין סיבה להרבות בו בשמחה. מרן הגר"ש וואזנר זצוק"ל כותב ב"שבט הלוי" שבוודאי פשטות ההלכה היא שמרבים בשמחה רק באדר ב', והוא מצטט את דברי רש"י ודברי ראשונים נוספים בעניין. אך הוא מסיים וכותב: "אבל יש שמוסיפים שמחה מאדר א', וטוב לב משתה תמיד"...
הגאון הגדול רבי יצחק זילברשטיין שליט"א דן בעניין בספרו "חשוקי חמד". הוא מצטט את דברי המשנ"ב (תרצז,א), שפסק שיהודי שטעה ואמר בתפילת שמונה עשרה של פורים קטן "על הניסים", אינו חוזר, משום שהאמת היא שהיה ראוי לחגוג פורים כבר באדר ראשון, אלא שהעדיפו לסמוך את גאולת פורים לגאולת פסח, כפי המובא בגמרא, ולכן נחשב שאמר "על הניסים" מעניין המאורע. בהמשך מביא ה"חשוקי חמד" שהגר"ש דבליצקי שליט"א אמר, שהדבר תלוי בשתי השיטות שברמ"א (סימן תרצז), האם יש דין של שמחה בפורים קטן, שיש אומרים שחייבים להרבות במשתה ושמחה בי"ד אדר ראשון, וכתב הרמ"א: "ואין נוהגין כן, מ"מ ירבה קצת בסעודה".
הוא מביא שדעת רבינו מרן הגרי"ש אלישיב זצוק"ל נוטה ש"מרבים בשמחה" הכוונה לאדר שני, וכן המשמעות בשו"ת חתם סופר (סימן קסג) שכתב שמי שנעשה לו נס באדר, יעשה ההודיה באדר השני, והוא מסביר שכיום, לאחר שתיקנו שפורים הוא באדר ב', נחשב אדר א' ככל חדשי השנה ולא כחודש אדר.
המשנה (מגילה ו, ב) אומרת ש"אין בין אדר הראשון לאדר השני אלא קריאת המגילה ומתנות לאביונים". מכאן הוכיח מרן שר התורה הגר"ח קנייבסקי שליט"א שלעניין השמחה בחודש אדר, אין הבדל בין אדר א' לאדר ב' ובשניהם צריך לשמוח.
ומתי אירע נס פורים?
בתלמוד הירושלמי כתוב במפורש שנס פורים אירע בשנה מועברת. הירושלמי לומד זאת מגורלו של המן הרשע, שהפיל פור ויצא לו "מיום ליום ומחודש לחודש שנים עשר הוא חודש אדר", ואם היה אז "חודש שנים עשר", כנראה שהיה גם "חודש שלושה עשר", כך שהנס התרחש ב... אדר א', ואם כן, מדוע לא חוגגים את הפורים בחודש אדר א', בו באמת התרחש הנס?!
ה"חתם סופר" (או"ח קס"ג) מסביר שהנס אירע באמת בחודש אדר ב', רק שמלכתחילה היו אמורים לעבר את החודש, אך לבסוף השנה לא עוברה והנס אירע באדר לא מעובר. לדבריו, המן הרשע רצה להרוג את היהודים דווקא בחודש אדר א', כיון שבחודש אדר נפטר משה רבנו. אך המן לא רצה להרוג את היהודים דווקא באדר, מחשש שאולי פטירת משה רבינו תעורר גם זכות בשמים, ולכן בחר להרוג את היהודים באדר א'. מרדכי ואסתר הבינו את מזימתו ולכן הם דאגו שלא לעבר את השנה. לאור דבריו אלו של החתם סופר, כתב ה"חשוקי חמד", שיתכן שגם לדעת החת"ס יש להרבות בשמחה גם באדר א'. ואכן, מעניין שה"חתם סופר" מסיים את אחד ממכתבי תשובותיו (שו"ת חת"ס חו"מ כ') בכתיבת התאריך, שהוא "א' דראש חודש אדר ראשון שמרבים בו שמחה". כך מצאנו גם בשו"ת "בצל החכמה" ובשו"ת "משנה הלכות", שכתבו בתאריכי תשובותיהם "אדר ראשון שמרבים בו שמחה".
לדעת "קרבן העדה" הנס התרחש באדר שני, וכוונת הירושלמי היא שלאחרי שנכתב "לחודש שנים עשר", אם כן מדוע צריך היה לכתוב "הוא חודש אדר"? אלא שהכוונה לחודש אדר שבכל שנה, שכעת הוא החודש ה- 13.
לדעת רבי יהונתן אייבשיץ זי"ע ב"יערות דבש", הגזירה הייתה בשנה לא מעוברת, ובא מרדכי, עיבר את השנה ודחה את הגזירה לאדר ב'. ואילו לדעת החתם סופר בדרשותיו (כמצוטט בקונטרס "טוב לב משתה תמיד") הייתה הגזירה על חודש אדר א' ובו גם אכן התרחש נס פורים. אך עם ישראל חוגג בפורים שבאדר ב' דווקא. כי בזכות חודש זה, בו נולד משה רבנו, נעשה הנס.
ומתי נפטר משה רבנו בעצמו? גם על כך מצאנו מספר דעות בדברי חז"ל. ה"מגן אברהם" (תקפ, ח) מביא שלדעת התנא רבי יהושע, נפטר משה בז' באדר בשנה רגילה ולא מועברת. לפי דעת רבי אלעזר המודעי נפטר משה בז' באדר א' וישנה דעה שלישית, דעת רבי אליעזר, הסובר שמשה נפטר בכלל בז' בשבט.
חז"ל אומרים ש"כל הרוצה שיתקיימו נכסיו – יטע בהם אדר, שנאמר 'אדיר במרום ד''". ופירשו הספרים שכשיהודי רוצה שתפילותיו יתקיימו במרומים, יטע בהם אדר ויתחיל להתפלל אל הקב"ה החל מראש חודש אדר, שהחל ממנו מתחיל זמן שמחה בשמי מרומים והתפילות מתקבלות בו.
יש לנו סיבה לשמוח.
אנו בניו אהוביו של הקב"ה. הבוקר הנחנו תפילין, התפללנו שחרית, אנו לומדים תורה, מברכים ברכת המזון וברכת הנהנין. אנו חיים בפלטרין של מלך, בארץ ישראל, בין אחינו היהודים, ומקיימים תורה ומצוות.
גם מבחינה ציבורית יש לנו על מה לשמוח. העולם המערבי נכנס לטירוף טכנולוגי מסחרר, ים עוונות, סחי ומיאוס. אך הציבור החרדי, על שלל עדותיו ושבטיו, ניצב בימים אלו כחומה בצורה מול גלי הזוהמה השוצפים. נכון, המלחמה עדיין לא הושלמה, אך היא ניטשת במלוא עוזה. רבבות יהודים, אנשים ונשים, משתתפים בימים אלו בכינוסים רבים הנערכים בכל עיר ועיר. נשלחו ספרים בכל מדינות המלך, מאן מלכי רבנן, גדולי ומאורי הדור שליט"א ,להיקהל ולעמוד על נפשנו, להיות כל איש שורר בביתו, להשתית את שלטון התורה בכל בית , ולדבר בלשון עמו, להכניס הביתה רק דברים המתאימים לעם ד' יתברך, לחשוב, לראות ולשמוע רק דברים שהנפש היהודית היפה יכולה לחשוב, לראות ולשמוע.
המלחמה בתקשורת המחשבים הלא חסומה לא הסתיימה בינתיים. אך ציבור היראים ראוי בהחלט לציון לשבח על המלחמה העיקשת וחסרת הפשרות בו ובגרורותיו.
(יתד נאמן)