בסעיף י"ב מהפתיחה (עשין) כותב ה'חפץ חיים' כי מלבד כל העשין שמנה עד עתה, עובר המספר לשון הרע על מצוות עשה של לימוד תורה, שהיא מצוות עשה גמורה, ושקולה כנגד כל המצוות, ועונש ביטולה שקול כנגד כל העוונות. ואמנם לעתים יוצא האדם נקי מעוון זה, משום שעסק באותו זמן בפרנסתו, או שמהרהר כיצד להשיג את מחייתו, אבל כאשר מספר לשון הרע ורכילות הרי אין בכך כל תועלת לפרנסתו, וממילא נתבע הוא על ביטול תורה בזמן זה.
ומוסיף רבנו ומדגיש, כי כל אחד יכול לקיים מצוות עשה זו של לימוד תורה: הלמדן לפי למדנותו, וגם מי שאינו למדן – יכול ללמוד "ספרים קדושים המועתקים ללשון אשכנז בזמננו, כגון חובות הלבבות ומנורת המאור וכיוצא בזה, המכניסים בלבב האדם יראתו של הקדוש ברוך הוא…"
בביאורים ומוספים מביאים כי כן פוסק רבנו להלכה גם במשנה ברורה (סימן קנ"ה ס"ק ט): "מי שאינו יכול ללמוד הלכות ואינו מבין בהם, ילמד כל מה שיודע, וכעת בזמנינו יש כמה ספרים ממאמרי חז"ל מועתקים על לשון אשכנז, ויכול כל אדם לקרות וללמוד בהם".
ומה שמשמע מדבריו שאינו מקיים מצות תלמוד תורה בלימוד שאינו מבין, הביא המשנ"ב בשם השו"ע הרב (הלכות ת"ת פ"ב סי"ג) שזאת דוקא בתורה שבע"פ, אבל תורה שבכתב – כל שמוציא בשפתיו נחשב לו ללימוד. אכן בפמ"ג (א"א סי' נ ס"ק ב) משמע שגם מקרא צריך להבין, וכן בא"א בוטאטש (בסי' מז) נוקט שצריך להבין גם מקרא, וכן משמעות המשנ"ב (סימן נ ס"ק ב) שכתב כי "בפרט עמי ארצות צריך שיבינו הפירוש כדי שיצאו בזה ידי לימוד מקרא ומשנה וגמרא", ומשמע שגם מקרא צריך להבין.
אמנם גם תורה שבע"פ שאינו מבין, כתב בשו"ע הרב (שם) שיש לאדם לעסוק בכל התורה, גם בדברים שאינו מבין מקוצר דעתו, ולעתיד לבא יזכה להבין, וכן כתב בספר חסידים (סימן תתשסד). והחיד"א (מראית עין ע"ז יט, א) כתב, שמה שאמרו שהלומד ואינו מבין אין נחשב לו ללימוד, זהו דוקא כשאינו משתדל להבין, אבל אם משתדל ואינו מבין נחשב כקיום מצות תלמוד תורה, וראה עוד מה שהובא בביאורים ומוספים משנ"ב מהדורת דרשו (סימן קנה הערה 14).