"כִּי עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי יְרֵא אֱלֹקים אַתָּה וְלֹא חָשַׂכְתָּ אֶת בִּנְךָ… מִמֶּנִּי" (בראשית כ"ב, י"ב)
במשך חכמה עומד על זה שלא נאמר כאן "אשר אהבת", כמו שנאמר לאברהם בציווי "את בנך את יחידך אשר אהבת".
ומבאר: משום שכאן זה נאמר לאברהם ע"י המלאך, ומלאכי השרת אינם יודעים מחשבה שבלב, כמו שאמר "כי אתה לבדך בוחן כליות ולב", ואהבה היא מכוחות הנפש הנסתרים מהנבראים, זולת הבורא יתברך, ע"כ.
וראה בגמ' (שבת יב:) אמר רב יוחנן כל השואל צרכיו בלשון ארמי אין מלאכי השרת נזקקין לו שאין מלאכי השרת מכירין בלשון ארמי.
ותוס' שם (ד"ה שאין) כתבו: תימה דאפי' מחשבה שבלב כל אדם יודעים ולשון ארמי אין יודעים. ובגיליון הש"ס לרעק"א מביא שבס' משכיל לדוד (לרבי דוד פארדו פ' וירא ד"ה וירא) מביא מס' משנת חכמים למהר"ם חאגיז, שמחשבה כשהיא בכליות רק הקב"ה יודע, וכשעבר גם ללב גם המלאכים יודעים. ואולי יש לחלק בין מחשבות לבין רגשות כאהבה וכדו'.