השיעור המרתק בדף היומי בהלכה
מאת הרב אריה זילברשטיין שליט"א
סימן רל"ה סעיף א' [בחלקו השני]
- זמן קריאת שמע של ערבית -
מתי זמן ק"ש של ערבית? | המסופק האם כשקרא ק"ש היה זה זמנה, האם חוזר? | מה טעם הנוהגים להתפלל מנחה וערבית סמוך? | אדם הנמצא בציבור שמתפללים ערבית מפלג המנחה, כיצד ינהג? | התפלל ערבית מפלג, האם עלתה לו ק"ש? | על איזה פרשיות חוזר? | האם צריך לחזור גם על ברכות ק"ש? | מדוע ק"ש שעל המיטה אינה מועילה לחזרה על ק"ש של ערבית?
מדאורייתא זמן ק"ש של ערבית הוא בלילה שנאמר "בשכבך", ולילה נחשב משעה שרואים ג' כוכבים בינוניים, חז"ל חששו שאנשים יחליפו בין גדולים לבינוניים, לכן תקנו שבבינוניים זה לא לילה, עד שרואים ג' קטנים, כי להחליף מגדולים לקטנים זה פחות מצוי.
אדם המסופק על הזמן שקרא ק"ש האם כבר הגיע הלילה באותה שעה או לא, ספיקא דאורייתא לחומרא וצריך לחזור לקרוא ק"ש כאשר מגיע הלילה.
אדם הנמצא בציבור שמתפללים ערבית מפלג המנחה, וכמבואר בשו"ע שיש מקומות שהיו רגילים בזה, כיוון שאם יתפזרו אנשים לבתיהם לאחר תפילת המנחה, יהיה קשה לאסוף אותם שוב ותתבטל תפילה בציבור, לכן סומכים בזה על דעת ר"י שסובר, שמפלג המנחה ואילך נחשב כלילה לעניין ערבית, והמ"ב אומר, שיש עמי הארצות שאם הם יתפזרו לביתם, לא יתפללו כל ערבית, לכן היו קהילות שהתפללו ערבית מפלג המנחה ואילך, ולכן אדם שנמצא בכזה מנין, יתפלל עם הציבור, אבל יזכור שכשמגיע הלילה צריך לחזור ולקרוא ק"ש, כי הק"ש שקרא מבעוד יום לא עלתה לו.
המ"ב דן כמה פרשיות צריך לקרוא, ומעלה צד, שיתכן שפרשת יציאת מצרים יוצא בה גם כשקרא אותה לפני הלילה, ומביא מהשאגת אריה שחולק, ואומר שגם פרשת יציא"מ צריכה להאמר דווקא בלילה, ולכן צריך לחזור ולקרוא בלילה את כל ג' הפרשיות, ומה שאין סומכים בזה על ק"ש שעל המיטה, זה כיוון שאינו מכוון בה לשם מצות ק"ש, אלא מטרתה להבריח המזיקים, וכן לא מכוון בה כלל לקבלת עומ"ש, ולכן חוזר וקורא את כל הפרשיות.
ברכות ק"ש הם ברכות לעצמם, והסמיכום חז"ל לק"ש, ולכן גם כשלא יוצא יד"ח בק"ש כגון מפלג המנחה ואילך, בברכות ק"ש יצא יד"ח וא"צ לחזור עליהם כשקורא שוב ק"ש בלילה.
הרמ"א אומר, אדם שאינו חסיד ופרוש, לא יחזור להתפלל בלילה תפילת ערבית פעם שניה.
וצ"ב הרי כבר התפלל מפלג ואילך, ואפילו שהוא חסיד ופרוש הרי זה ברכה לבטלה? ומבאר הבה"ל, או שכוונת הרמ"א לומר על אותם אלו שהיו נוהגים להתפלל מבעו"י נדבה, ובלילה חובה, או שכוונתו שכשהציבור מתפל מבעו"י, לא יפרוש מהם אלא יתפלל איתם, ולפי הפשט הראשון כוונת הרמ"א לומר, שאדם לא יתפלל ב' תפילות שאחת לנדבה, אא"כ הוא יודע שיכול לכוון בכל התפילה כולה.