יום שני י"א באלול תש"פ
האם מותר מן התורה לשפוך בשבת מים על גבי קמח ללא הפיכתם בצק?
אחת המלאכות האסורות מן התורה בשבת וביום טוב – למעֵט לצורך 'אוכל נפש' ביום טוב – מלאכת 'הַלָּשׁ'. הלישה, פירושה – חיבור של גופים נפרדים באמצעות נוזל, כגון הפיכת קמח לבצק באמצעות עירובו במים.
לדעת רוב הראשונים, איסור הלישה מן התורה הוא רק בשלב הגיבול, בו מערבבים את הנפרדים עם הנוזל, והם הופכים למקשה אחת; אבל מדרבנן, אסור לערב את הנוזל אף ללא גיבול, מחשש שייכשלו וימשיכו לשלב הגיבול.
ויש אומרים שהאיסור מן התורה הוא בעשיית כל אחד משני השלבים – עירוב הנוזל, או הגיבול. ונהגו להחמיר כדעה זו, להחשיב אף את עירוב הנוזל בפני עצמו כאיסור דאורייתא.
[שעה"צ תקז, סא, וביה"ל ז, ד"ה אבל; ביאורים ומוספים דרשו, 31, 32 ו־34, בהרחבה ע"פ המקור]
הכלל היסודי בהלכות לישה בשבת: ההבדל בין 'בר גיבול' ל'לאו בר גיבול'
המחלוקת האמוּרה לעיל – אם עירוב נוזל בגופים נפרדים, ללא לישה, אסור מן התורה – היא רק בנוגע לגופים נפרדים שהם 'בר גיבול', כלומר, שבגיבולם עם הנוזל הם הופכים למקשה אחת, כמו קמח ומים ההופכים לבצק.
אבל בגופים שהם 'לאו בר גיבול', דהיינו, שאינם הופכים לגוף אחד, וכגון אפר ומים, שהמים מקבצים את חלקי האפר, אבל לא יוצרים מהם גוף אחד – לדעת המשנה ברורה, לכל הדעות יש איסור תורה בשלב עירוב הנוזל; מלבד לדעת הרמב"ם, הסובר שבתערובת כזו אין איסור תורה של לישה אף בשלב הגיבול. ולדעת החזון איש, האיסור בעירוב הנוזל בגופים שאינם 'בר גיבול', הוא לכל הדעות רק מדרבנן.
[משנ"ב תקז, מג; ביאורים ומוספים דרשו, 33; וראה שם, 35]
האם יש איסור 'מוליד' בהקצפת ביצים ביום טוב?
טרִיפת ביצה, דהיינו, עירבוב החלבון עם החלמון והפיכתם לנוזל אחיד, אין בה משום איסור לישה בשבת, כיון שהם נחשבים גם קודם לכן כמאכל אחד, וגם – שניהם נוזליים. אולם, טריפת הביצה אסורה בשבת מדרבנן, משום 'מראית העין', כיון שהיא נראית כהכנת הביצה לבישול או לטיגון, האסורים בשבת.
אבל ביום טוב, טריפת הביצה מותרת, שהרי מותר אף לבשלהּ, או לטגנהּ. כמו כן, מותר גם להקציף ביצה ביום טוב (במקצף ידני), הגם שבכך היא הופכת מנוזל למוצק, ואין בכך איסור 'מוליד' ו'נולד', כיון שבפעולה הנעשית כחלק מההכנה לאכילה, אין איסור מוליד ונולד; כשם שמותר לבשל ביצה ביום טוב, למרות שבכך היא הופכת למוצק.
[ביאורים ומוספים תקז, 30]