יום ראשון כ"ט בטבת תשע"ט
האם מותר מדאורייתא לטלטל למרחק של ארבע אמות ברשות הרבים?
אחת מל"ט מלאכות האסורות בשבת, היא מלאכת 'הוצאה', הכוללת: העברה של חפץ מרשות הרבים לרשות היחיד, ולהיפך; וכן טלטול חפץ ברשות הרבים לטווח של חמש אמות ושלוש חמישיות האמה, (אמה = 48-57.6 ס"מ, לשיטות השונות). טווח זה נקבע על פי אלכסון הריבוע של ארבע אמות מרובעות, ולכן הוא נקרא בכל מקום 'ארבע אמות'.
בנוסף, ישנה 'רשות' המכוּנָה 'כַּרְמְלִית', שמדאורייתא אין איסור להעביר ממנה – ואליה – חפצים, או לטלטל בתוכה; אך חכמינו ז"ל אסרו להעביר ממנה ואליה, וכן לטלטל בתוכה, כדין רשות הרבים.
ו'רשות' נוספת לענין מלאכת הוצאה, היא 'מקום פְּטור', שאף מדרבנן מותר להעביר ממנו לכל רשות אחרת, או להעביר אליו מכל רשות אחרת.
[שו"ע שמה, א, ומשנ"ב הקדמה, א ו־ו; ביאורים ומוספים דרשו, 8; וראה שו"ע שמט, ב, וביה"ל שמח, א, ד"ה בתוך]
איזה שטח מוגדר כרשות היחיד?
רשות היחיד, היא שטח על פני הקרקע שמידות אורכו ורוחבו הן ארבעה טפחים (טפח = 8-9.6 ס"מ, לשיטות השונות) לפחות; והוא מוקף מחוצה לו במחיצות שגובהן עשרה טפחים לפחות. וכן חפירה שמידות שטחהּ כנ"ל, ועומקהּ עשרה טפחים לפחות.
וחפירה שעומקהּ פחות מעשרה טפחים, אך פיה מוקף מעל פני האדמה בגדר סביב, באופו שגובה מחיצות החפירה, בצירוף הגדר הממשיכה אותן, הוא עשרה טפחים לפחות – פנים החפירה נחשב לרשות היחיד, כיון שהוא חלק מֵחלל שרוחבו ארבעה טפחים וגובהו עשרה טפחים, כמידות רשות היחיד; אך בנוגע לחלל שמעל פני האדמה, המוקף בגדר – נחלקו הפוסקים אם דינו כרשות הרבים; ואם גובה הגדר פחות משלושה טפחים, לכל הדעות חללהּ 'בטֵל' ונחשב כחלק מרשות הרבים
[שו"ע שמה, ב, ומשנ"ב ג; ביאורים ומוספים דרשו, 5]
מדוע נקראת ה'כַּרְמְלִית' בשמהּ?
כאמוּר, ישנה רשות שיש בה איסור 'הוצאה' מדרבנן, המכוּנָה 'כַּרְמְלִית'. והראשונים כתבו טעמים שונים לשֵׁם זה:
א. על שֵׁם 'כרמל' שבתורה, שהוא כינוי לתבואה שאינה לחה לחלוטין ואינה יבשה לחלוטין, אלא בינונית; וכשם שתבואה זו בינונית היא, כך רשות זו בינונית היא – לא רשות הרבים, ולא רשות היחיד.
ב. על שֵׁם הכתוב: "יַעְרוֹ וְכַרְמִלּוֹ", שפירושו: יער בעל עצים גבוהים, וכיוצא בו, מקום אשר אינו עשוי להילוך הרבים, אך אינו רשות היחיד; וכך גם כרמלית זו – מקום שאינו עשוי להילוך הרבים היא, אך אינה רשות היחיד.
ג. כרמלית, מלשון 'כְּאַרְמְלִית' – כאלמנה, (על פי תרגומה הארמי של המילה אלמנה – ארמלתא); דהיינו, כאלמנה שאינה בתולה ואינה נשואה, כך כרמלית זו אינה רשות הרבים, ואינה רשות היחיד.
[שו"ע שמה, א, ומשנ"ב א; ביאורים ומוספים דרשו, 1]