אמירה לגוי ולישראל בחול המועד לעשות מלאכה
* אסור לומר לגוי לעשות עבור ישראל כל דבר שאסור לעשותו בחול המועד; הן מלאכה ממש, הן דבר הנראה כמלאכה, והן דבר האסור משום טירחה בלבד. אולם, מותר לומר לגוי לעשות בחול המועד מלאכה שיש בה צורך לקיום מצוה, אף באופן שאסור לישראל לעשותה.
* ישראל ששכר גוי לעשות עבורו מלאכה בתור שכיר יום, עליו למונעו מלעבוד עבורו בימי שבת, יום טוב, וחול המועד. ואם שכרו לעבוד עבורו בקבלנות – בתנאים מסוימים, אינו מחויב למנוע מהגוי לעבוד בשבת.
* מותר לאדם לסכם בחול המועד עם בעל מלאכה על עשיית מלאכה עבורו לאחר החג, אך אם בעל המלאכה הוא גוי, חובה להתנות עמו שלא יעשה את המלאכה בחול המועד.
עשיית מלאכה לצורך הרבים בחול המועד
* מלאכה לצורך הציבור, מותר לעשותה בחול המועד, אף כשהיא כרוכה בטירחה מרובה, ואף בפרהסיה; וכן מותר לעשותה בידי פועלים יהודים תמורת שכר. ובאופנים מסוימים, מותר אף להשאיר את עשיית המלאכות לצורך הציבור בכוונה תחילה לימי חול המועד, כיון שאז האנשים פנויים ממלאכתם, ויכולים להתאסף ולהתאגד לצורך עשיית המלאכות.
* בית כנסת שאירע בו קלקול המונע מהציבור להתפלל בו, וצריך לעשות מלאכה כדי לתקנו; וכגון שנשרף וקירותיו הִתְפַּחֲמוּ, וצריך לסיידם – מותר לעשותה בחול המועד.
* מלאכה לצורכי ציבור שאינן צורכי הגוף, אסורה בחול המועד אף כשמדובר בצורכי מצוה, אולם, מלאכה לצורך מניעת רבים ממכשול בעבירה מותרת גם כשאין בה צורך הגוף, ואף באופן של 'מעשה אומן'.
* מבנה של תלמוד תורה שהוּחל בשיפוצו לפני החג, ובהגיע החג, התברר כי אם לא ימשיכו בעבודת השיפוץ בימי חול המועד, ייאלצו להשבית את הלימודים לאחר החג – מותר להמשיך בעבודה בחול המועד.
עשיית מלאכה בשָׂכר בחול המועד
* מלאכות האסורות בחול המועד, אשר התירו חכמים לעשותן בחול המועד לצורך המועד, מותר לאדם לעשותן רק לצורך עצמו או לצורך אחרים – בחינם, אך אסור לעשותן בשׂכר. ואף מלאכות שהותרו בחול המועד לצורך 'דבר האבד', וכן מלאכות הנעשות לצורך 'אוכל נפש', ו'מכשירי אוכל נפש', או ל'צורך הגוף' – לכתחילה יש לעשותן בידי גוי, ולכל הפחות על ידי ישראל בחינם; אולם, אם אפשרויות אלו אינן בהישג יד, ניתן לעשות את המלאכה בידי ישראל בשכר. ואדם חסר אמצעים בסיסיים למחיה, רשאי לעשות כל מלאכה שהיא בחול המועד כדי לרכוש מזון בשכרו.
מֵהלכות הכתיבה בחול המועד
* אסור לכתוב בחול המועד, אפילו אות אחת, בין בכתב הנחשב ל'מעשה אומן', ובין בכתב הנחשב ל'מעשה הדיוט'.
* כתיבת ספר תורה, או תיקונו, כאשר אין לציבור ספר אחר – נחשבים כצורך הרבים שמותר לעשות עבורו מלאכה בחול המועד באופן של מעשה אומן. וכאשר קיים ספר אחר לשימוש הציבור, אסור לתקן את הספר באופן של מעשה אומן, אף לצורך קריאה בחול המועד; אולם, מחיקת אות, הפרדת אותיות דבוקות, או הכהיית דיו במקום שהתבהר – מותרת, מפני שהן נחשבות כמעשה הדיוט.