הרב משה גרין
סחיטת פירות אסורה בשבת כתולדה של מלאכת 'דש'. יש שהסחיטה אסורה מן התורה, ויש שאסורה מדרבנן. וגזרו חכמינו ז"ל שלא לשתות משקה שיצא מהפרי בשבת עצמהּ, אף אם הפרי נסחט מאליו ולא בידי אדם, מחשש שאם יהיה מותר בשתייה, יכשלו בסחיטתו 'בידים' על מנת לשתותו.
וחילקו חז"ל בין סוגים שונים של פירות: זיתים וענבים, אשר רובם מיועדים לסחיטה, לייצור שמן ויין, אסור בכל אופן לשתות את המיץ היוצא מהם. ופירות שרובם מיועדים לאכילה – אם הביאם לביתו על מנת לסוחטם, או שהביאם לביתו ללא כוונה ברורה – אסור לשתות את המשקה היוצא מהם, אך אם הביאם לביתו על מנת לאוכלם, מותר לשתות את המשקה היוצא מהם מאליו. ונחלקו הפוסקים בנוגע לפירות הדר בזמננו, אם דינם כזיתים וענבים, או כשאר פירות.
אולם, מיץ שיצא מסלט פירות והצטבר בתחתית הצלחת שבהּ מונח הסלט, מותר לשתותו בכל אופן, כיון שהוא נחשב כחלק מהסלט ודינו כאוכל. ויש שהורה שאם נותרה כמות 'חשובה' של מיץ לאחר גמר אכילת הסלט, אינו נחשב כאוכל אלא כמשקה, ודינו כנ"ל.
ואם הניח פרוסת לימון בכוס תה (בכלי שלישי) ויצא ממנה מיץ והתערב בתה, כיון שהמשקה מתערב בדבר אחר מיד עם צאתו מהפרי, לא נאסר; אך כמובן, אסור לסחוט את הלימון 'בידים'.
[שו"ע שכ, א, ומשנ"ב א, ג ו־ו; ביאורים ומוספים דרשו, 2 ו־4; חזו"א או"ח נב, יט; ארחות שבת ד, כו-ל, ובהערות]