השיעור המרתק בדף היומי בהלכה
מאת הרב אריה זילברשטיין שליט"א
מה החילוק בין חמץ לח שהתערב בהיתר לפני פסח לבין חמץ יבש שהתערב? • מה הטעם שהתירו לשתות משקה כשר לפסח שהתערב בו שכר של חמץ? • ומה הדין כאשר נפלה פרוסת לחם לתוך מים ורוצים להשתמש במים? • שיעור הלכה מעניין במשנה ברורה חלק ה' סימן תמ"ז סעיף ד' במסגרת לימוד 'דף היומי בהלכה'
חמץ שהתערב בפסח, אוסר אפילו במשהו, ואפילו שכמות ההיתר מרובה מאוד מהחמץ, ואינו חוזר וניעור בפסח לאסור במשהו, ויש חולקים וסוברים, שחמץ שהתערב לפני פסח, כאשר מגיע פסח, הוא חוזר וניעור ואוסר את התערובת, ואומר המ"ב, שלפי שיטתם, מה שלמדנו לעיל בסעיף ב', שחמץ התערב לפני פסח מתבטל בשישים, ודינו כשאר איסורים, זה הכל אם הוא אוכל את התערובת הזאת ולא משאיר אותה לפסח, אבל אם הוא משאיר אותה לפסח, כשמגיע פסח, החמץ חוזר ומתעורר, או שמדובר רק על טעם של חמץ בלבד וללא ממשות, שאז אינו חוזר וניעור.
להלכה: חמץ שהתערב לפני פסח, אומר הרמ"א שכל תערובת של לח בלח, דהיינו, חמץ שהוא לח שהתערב בהיתר לח, הדין הוא, שאם הוא התערב לפני פסח, כשמגיע פסח אינו חוזר וניעור, אבל חמץ יבש שהתערב, אע"פ שהתערב לפני פסח והוא התבטל בשישים, כשמגיע פסח, הדין הוא שהוא חוזר ומתעורר, ומבאר המ"ב, שהטעם הוא כיוון שאע"פ שלא ידוע היכן החמץ, אבל הוא בעין, אבל דבר יבש שהתערב בהיתר, לא קיים, וזה לא כמו לח בלח שהכל דבר נהיה אחד, ושכר של חמץ שהתערב ביין של היתר או במשקה אחר של היתר והכל נהיה בלילה אחת, החמץ אינו קיים, וגם כשמגיע פסח אינו חוזר וניעור, אבל יבש של חמץ שהתערב בהיתר, החמץ קיים, וכשמגיע פסח, הוא חוזר וניעור, ולכן צריך לאוכלו קודם פסח, ואם זה היה חד בתרי, אסור אפילו להשהות אותו מדרבנן, כיוון שזה לא בטל, וכל התערובת אסורה מדרבנן, ואם היה שישים, יכול לבשל אותו לפני פסח עד שיהיה נימוח, והיא נידונת כלח שהתערב, ולח שהתערב, לא חוזר וניעור בפסח, ויש שסוברים, שגם יבש ביבש שחוזר וניעור, זה הכל כאשר הוא אופה או מבשל אותה בפסח, אבל לא כשהוא משאיר אותם כמות שהם.
פת שנפלה ליין, אע"פ שהוציא אותה לפני פסח, הדין הוא, שזה תערובת של לח בלח, ולכאורה אין בזה חוזר וניעור, כי הפת יצאה מהתערובת, ובכ"ז היין אסור, כיוון שחוששים שמא נשארו ביין פירורים, והם יבש, והם בעין, והם אוסרים את היין בפסח, ומביא המ"ב, שאם סיננו את היין לפני פסח במסננת שנקביה דקים, אז יש לתלות שכל הפירורים הסתננו, והיין נשאר זך וצלול, והטעם של הפת שיש בו, התבטל.
המ"ב מביא עוד, שאפילו אם הוא לקח מהיין, ושפך אותו ליין, אחר, היין האחר גם אסור, כי חוששים שמא ביין השני יש פירורים שהיו ביין הראשון, ואע"פ שבצונן יש הרבה מתירים, כאן אסור, כיוון שמדובר שעבר מעת לעת, וזה נותן טעם גם בצונן מדין 'שרוי'.
מביא המ"ב, אם נפלה פרוסת לחם לתוך מים בפסח, לכו"ע אסור, כיוון שדרכו של הלחם להתפורר ולהיות נמס בתוך המים, ולא יועיל סינון, כיוון שהכל בלילה אחת, ואפילו אם לא עבר מעת לעת, גם אסור.