יום רביעי י' בחשוון תשפ"א
האם מותר לשבת בשבת בעגלה הרתומה לסוסים?
חכמינו ז"ל אסרו לרכוב בשבת וביום טוב על גבי בהמה, מחשש שהרוכב יתלוש ענף מעץ מזדמן לצורך הנהגת הבהמה, ויעבור על איסור מלאכת 'קוצר'. וכיון שגזרו חכמים כן, לא חילקו בגזירתם, ואסרו את הרכיבה אף במקום שאין בו עצים; וכן אסרו כל שימוש שהוא, בכל בעלי החיים, כגון להישען עליהם, או להתחכך בהם לצורך כלשהו.
וכן אסרו להשתמש ב'צִדי' בעלי חיים, דהיינו, לשבת על גבי דבר המונח על בעלי חיים, או לשבת בעגלה הנמשכת באמצעותם, וכדומה. אבל מותר להשתמש ב'צדדי צדדין' של בעלי חיים, וכגון לשבת בעגלה נפרדת המחוברת לעגלה הנמשכת באמצעות בעלי חיים, (כשאין בכך איסור אחֵר, כגון 'מחמר', או 'שביתת בהמתו').
[שו"ע תקכד, א, ומשנ"ב ב; ביאורים ומוספים דרשו, 2; וראה משנ"ב שה, סו-סז]
האם בזמננו הוּקַל האיסור לרקוד ולמחוא כפיים בשבת?
חכמינו ז"ל אסרו לרקוד בשבת וביום טוב בדרך שיר, וכן למחוא כפיים בדרך שיר, מחשש שאם יעסקו בשירה באופן זה, יטעו וייכשלו בתיקון כלֵי נגינה, ויעבור על איסור מלאכת 'מכה בפטיש'.
ובדורות האחרונים יש שנהגו להקל בדבר, משום שרוב בני האדם אינם יודעים לתקן כלי נגינה, כך שאין חשש שייכשלו בכך. ולהלכה, אין להקל כדעה זו; ונחלקו הפוסקים אם ניתן להקל בשמחה של מצוה.
ואף שלא במקום מצוה, אין למחות ביד הנוהג להקל, על פי הכלל: "מוטב יהיו שוגגים, ואל יהיו מזידים", כלומר, שאם יש להניח שלמרות המחאה ימשיך המֵקל להקל, עדיף שלא לעוררו על האיסור שבדבר, כדי שלכל הפחות יישאר שוגג, ולא יהפוך למזיד.
[שו"ע תקכד, א; ביאורים ומוספים דרשו, 3]
כיצד יתכן שאדם הפריש תרומות ומעשרות כהלכתם וההפרשה עצמה אוסרת את הפירות באכילה?
חכמינו ז"ל אסרו לקנות ולמכור בשבת וביום טוב. ובכלל זה, אסרו חכמים להקדיש חפץ בשבת לבית המקדש, כיון שהדבר דומה למקח וממכר, שהרי החפץ יוצא מרשותו ועובר לרשות הֶקדש. וכן אסרו להפריש תרומות ומעשרות; אם משום שההפרשה דומה להֶקדש, ואם משום שההפרשה נראית כ'תיקון' של הפירות, ותיקון מכל סוג שהוא יש לאוסרו בשבת.
ומי שעבר והפריש תרומות ומעשרות – ההפרשה חלה, וסר איסור טבל מעל הפירות הנותרים. ואם עשה זאת בשוגג, רשאי לאכול מהנותר לאלתר, אך אם עשה זאת במזיד, קנסוהו חכמים ואסרו את הפירות באכילה לכל אדם, עד למוצאי שבת.
[שו"ע תקכד, א; ביאורים ומוספים דרשו, 3 ו־6]