יום חמישי ז' בכסלו תש"פ
האם מותר לקנות בפסח דגים בחנות של גוי המשתמש בסכין של חמץ?
מאכל שנחתך בסכין המשמשת לחיתוך חמץ, בין אם נחתך לפני הפסח, בין אם נחתך בפסח – אסור לאוכלו בפסח; משום שאנו מניחים כי הסכין לא היתה נקיה, וחוששים שמא היה חמץ על גבי הסכין, ובעת החיתוך דָבַק החמץ במאכל. ואם החיתוך התבצע לפני הפסח, ניתן להתיר את אכילת המאכל בפסח על ידי הדחת מקום החיתוך במים, או גירוד מקום החיתוך.
אולם, אם החיתוך התבצע בפסח עצמו – יש מחמירים בדבר, מכיון שיש לחשוש שגם לאחר ההדחה והגירוד יישאר חמץ כלשהו על גבי המאכל, ובעת אכילת המאכל יֵאכל גם החמץ. ויש אומרים שלא החמירו אלא שלא לנהוג היתר בדבר דרך קבע, וכגון שלא לקנות דגים מגוי החותך אותם בפסח בסכין חמץ; אולם, אם אירע באקראי בבית ישראל שחתכו מאכל בפסח בסכין חמץ, מותר לאוכלו אף במקרה שידוע כי הסכין לא היתה נקיה. וניתן להקל כדעה זו.
[שו"ע תמז, ז, משנ"ב פד ו־פה, שעה"צ קיח, קיט ו־קכ; ביאורים ומוספים דרשו, 116]
מאכל שנחתך בסכין המשמשת לחיתוך לחם – האם מותר לאוכלו בפסח?
בהמשך לאמוּר: אם הכניסו את המאכל שנחתך בסכין של חמץ לתערובת, מותר לאכול את התערובת בפסח, כיון שאיסור 'משהו' חמץ בתערובת הוא מדרבנן, ועצם הימצאותו של החמץ על גבי הסכין מוטלת בספק. ויש שהחמיר גם בתערובת; ובמקרה שההימנעות מאכילת המאכל כרוכה בהפסד כספי רב, או בהעדר שמחת יום טוב, ניתן להקל.
אולם, סכין המשמשת לחיתוך לחם, לכל הדעות יש לאסור את המאכל הנחתך בה, ואף בתערובת; כיון שכל עוד לא ידוע כי נוּקתה כראוי, חזקתה שדבוקים בה פירורי חמץ.
ומאידך, כל סכין שידוע כי היתה נקיה בעת החיתוך, המאכל שנחתך בה מותר בפסח; למעֵט אם מדובר בסכין שבלוע בה טעם חמץ – דהיינו שהשתמשו בה בעבר, אפילו פעם אחת, לחיתוך מאכל חמץ חם, או חמץ מתובל במידה כזו שמוגדר כ'חריף' – שאם חותך בה מאכל חם או 'חריף', אזי החוֹם, או החריפות בשילוב עם כוח דחיקת הסכין, מפליטים ממנה את טעם החמץ ומבליעים אותו במאכל.
[שו"ע תמז, ז, ומשנ"ב פ, פו ו־פח; ביאורים ומוספים דרשו, 105 ו־108]
'מְדוֹכָה' שבלוע בה טעם חמץ ודכו בה תבלין – האם מותר להשתמש בו בפסח?
בהמשך לאמוּר: בחיתוך מאכל 'חריף' באמצעות סכין שבלוע בה טעם חמץ, אף אם כבר חלפו עשרים וארבע שעות מאז שהסכין בלעה את טעם החמץ – שבדרך כלל נחשב הטעם כ'פגום', ואינו אוסר עוד מאכלים שנבלע בהם – פעמים שהמאכל החריף שנחתך בה אסור בפסח, מחמת שהוא מוציא את הטעם הבלוע בסכין ו'משביח' אותה.
אולם, לא ביחס לכל מאכל חריף מוסכם כי יש בכוחו גם להשביח טעם, ותלוי הדבר בזהות המאכל, ובהתאם לשיטות השונות. ומאכלים שאינם חריפים, אלא מלוחים, או חמוצים – פעמים שדינם כמאכל חריף; וכל שכן המלח עצמו, שדינו כמאכל חריף.
ובדומה לסכין, שכוח דחיקתה יחד עם חריפות המאכל מוציאים את הטעם הבלוע בכלי; כך גם 'מְדוֹכָה' שבלוע בה טעם חמץ – כאשר דכים בה מאכל חריף, כוח הדיכה יחד חריפות המאכל מוציאים את הטעם הבלוע בה, ופעמים שאף משביחים את הטעם, באופן שאינו נחשב כפגום גם לאחר עשרים וארבע שעות.
[שו"ע תמז, ו, ומשנ"ב פ-פא; ביאורים ומוספים דרשו, 110, וראה עוד שם]