מדוע אסור למול נפל שמת ביום טוב? │ באיזה אופן מותר למול תינוק שמת ביום טוב לאחר שלושים יום ללידתו ? │ ומתי עדיף לקבור מת שמת בליל יום טוב שני? │ תמצית שיעור הלכה במשנה ברורה הלכות יום טוב במסגרת לימוד 'דף היומי בהלכה' [משנ"ב חלק ה', סימן תקכ"ו סעיף י' עד סעיף י"ב]
ברית מילה לנפלים לפני הקבורה
יש מנהג למול נפלים לפני קבורתם, ועל זה משמיע השולחן ערוך, שביום טוב, ואפילו ביום טוב שני של גלויות, הדבר אסור, ואפילו שביום טוב שני מותר ליהודי להתעסק בצרכי המת, בכל זאת, מבאר המשנה ברורה, שהסרת הערלה לא נחשבת צרכי קבורה, ומוסיף עוד המשנה ברורה, שהשולחן ערוך לא מדבר כאן בנפלים גמורים, כיוון שאם מדובר בנפלים גמורים, הרי מבואר לעיל במשנה ברורה (סקמ"ד) שאסור לקבור אותם ביום טוב כלל, כיוון שהם נחשבים כאבן, ואסורים בטלטול, וממילא בוודאי שלא שייך למול אותם לפני הקבורה, אלא מדובר בספק נפלים, וכמו הציור שמדבר עליו השולחן ערוך בסעיף ט', בתינוק שמת בתוך שלושים יום ללידתו, שאם נגמרו שערותיו וציפורניו, הרי הוא בחזקת 'בן קיימא', ודינו כמת גדול, ומותר לקבור אותו ביום טוב, אבל המילה שלו אינה נחשבת צורכי קבורה, ואסור למול אותו לפני הקבורה.
קבורת נפלים ביום טוב
אומר הרמ"א, אסור לקבור את הנפלים ביום טוב, אלא מניחים אותו עד למחר, ואומר המשנה ברורה, שדברי הרמ"א לכאורה אינם מובנים, שהרי השולחן ערוך מדבר על נפלים שהם בחזקת בני קיימא, ומותר לקבור אותם, ומדוע הרמ"א אוסר לקבור אותם?
ומבאר המשנה ברורה את הרמ"א בשתי אפשרויות:
א. מדובר בנפל אמיתי, שאסור אפילו לקבור אותו ביום טוב.
ב. כוונת הרמ"א על ספק נפל, וכדברי השולחן ערוך לעיל בסעיף ט', שמותר לקבור אותו אם נגמרו שערותיו וציפורניו, כי תולים שהוא בחזקת בן קיימא, ועל זה אומר הרמ"א, שמכיוון שאי אפשר למול אותו, צריך להמתין עם הקבורה שלו עד למחר, כדי שיהיה אפשר למול אותו לפני הקבורה, ומה שמדבר השולחן ערוך בסעיף ט' שאפשר לקבור נפל, מדובר על נפל שכבר מלו אותו, או שמדובר בנפל שהוא נקבה שלא שייך בו מילה.
תינוק שלא מלו אותו מחמת חולי וכדומה, ומת לאחר שלושים יום, קוברים אותו ביום טוב ומסירים את ערלתו, משום שאם הוא מת לאחר שלושים יום, כנראה שהסרת הערלה היא מעיקר הדין, ואז הסרת הערלה נחשבת צרכי קבורה, והיא דוחה יום טוב.
גם בנפלים גמורים יש להתיר את קבורתם ביום טוב על ידי גוי, ולא רק נפלים שהם בחזקת בני קיימא.
קריעה על מת
אף על פי שביום טוב שני מותר ליהודי להתעסק בצרכי קבורת המת, בכל זאת, אסור לעשות קריעה על המת, ואפילו קרוביו אסורים בזה, משום שזה לא צרכי המת, אבל במוצאי יום טוב, צריכים לקרוע.
קבורת מת לפני שחרית
כשהמת מת בליל יום טוב שני, משכימים לקבור אותו לפני התפילה, כדי שלא לעכב את הקבורה שלו, ואם הוא מת ביום, קוברים אותו לאחר הסעודה, משום שאם יקברו אותו לפני הסעודה, יש בזה משום ביטול שמחת יום טוב, ומדברי המשנה ברורה ושער הציון לכאורה נראה, שהסיבה שמזדרזים לקבור אותו לפני התפילה, זה כדי לא למשוך את האבלות הרבה זמן, אז כל זה כאשר המת נקבר על ידי יהודי, אבל כאשר הוא נקבר על ידי גוי, אפשר לקבור אותו לאחר התפילה או לאחר האכילה.
יש אומרים, שעדיף יותר לקבור אותו בשעה שאומרים פיוטים, שזה לא על חשבון עיקר התפילה, וזה לא ימנע מלעכב את האכילה ולכן, אם הכל מוכן, וזה לא יעכב את האכילה, יקברו אותו לפני האכילה, משום שיש עניין שלא לאכול לפני שקוברים את המת, אלא שמשום שמחת יום טוב, אנחנו מעדיפים לקבור אותו לאחר האכילה, אבל אם אפשר לקבור אותו קודם, עדיף.
השיעור המרתק בדף היומי בהלכה
מאת הרב אריה זילברשטיין שליט"א