היתר עשיית מלאכת 'אוכל נפש' ביום טוב, הוא כאשר המלאכה נעשית לצורך יום טוב. אולם, כאשר הדבר אינו כרוך בטירחה נוספת, מותר להוסיף על הבישול הנעשה לצורך יום טוב, גם עבור שבת או 'יום טוב שני' החלים לאחריו, ואף עבור ימי החול. ובמאכלים ובמשקאות מסוימים, ההיתר הוא רק כאשר הבישול עבור היום האחר אינו כרוך בתוספת פעולה כלשהי.
וכמו כן, אף כאשר תוספת הבישול כרוכה בטירחה נוספת – אם יש בה תועלת לבישול הנעשה עבור יום טוב, וכוונת העושה לתועלת זו, מותר להוסיף על הבישול; אך אין לומר בפירוש שהבישול הוא שלא לצורך יום טוב. ומאידך, אף כשתוספת הבישול אינה כרוכה בטירחה נוספת – אם ניכר בבירור שהיא נעשית שלא לצורך יום טוב, הריהי אסורה. וישנם אופנים שונים, ודעות שונות, בקשר לכך.
[שו"ע תקג, א, משנ"ב ה-יא, שעה"צ טו, וביה"ל ד"ה אבל; ביאורים ומוספים דרשו, 8-10]
האם מותר לעשות מלאכת 'אוכל נפש' בזמן בין השמשות של מוצאי יום טוב?
כאמוּר, אסור לעשות מלאכת 'אוכל נפש' ביום טוב ראשון לצורך 'יום טוב שני', כי אם בתנאים מסוימים. וכך הדין גם בנוגע למלאכות האחרות המותרות ביום טוב – הדלקת אש ו'הוצאה' – שאסור לעשותן ביום טוב ראשון לצורך יום טוב שני. ויתֵרה מזו, כל פעולה של הכנה מיום טוב ראשון ליום טוב שני, אף כשאין בה איסור מלאכה – וכגון הבאת אוכל ומשקה ממקום למקום, או עריכת השולחן – אסורה.
ובזמן 'בין השמשות' של מוצאי יום טוב – גם כשחל יום טוב שני לאחריו – אסור לעשות את המלאכות המותרות ביום טוב, כאשר ההנאה מהן אינה מיידית, כיון שיתכן כי מיד לאחר עשיית המלאכה יסתיים יום טוב ויתחיל היום שלאחריו, כך שהמלאכה נעשתה ביום טוב לצורך היום שלאחריו. יש שהחמירו בכך אף באיסורים דרבנן, אך יש שהקלו באיסורים דרבנן, משום ש'ספק דרבנן לקולא'.
[שו"ע תקג, א, ומשנ"ב א-ג, וביה"ל ד"ה ביום; ביאורים ומוספים דרשו, 7]
האם מותר לערוך ביום טוב שולחן לכבוד שבת כשלא עשו 'עירוב תבשילין'?
האמוּר לעיל בנוגע לעשיית מלאכת 'אוכל נפש' ביום טוב לצורך שבת, הוא אף כשיום טוב חל בערב שבת; אך באופן זה – תיקנו חכמינו ז"ל לעשות 'עירוב תבשילין' בערב יום טוב, ולהתיר בכך עשיית כל מלאכה המותרת ביום טוב, לצורך השבת שלמחרתו. ונחלקו הפוסקים בנוגע לפעולות הכנה שאין בהן עשיית מלאכה (ראה לעיל), אם הן מותרות אף ללא עירוב תבשילין, מכיון שקדושת השבת גדולה מקדושת יום טוב; או שאף הן אסורות ללא העירוב.
ועשיית מלאכת אוכל נפש ביום טוב ראשון של פסח עבור שביעי של פסח, וכדומה – מדברי המשנה ברורה נראה, כי לדעת השולחן ערוך היא מותרת, ולדעת הרמ"א היא אסורה. ועשיית פעולה של הכנה ביום טוב ראשון של פסח לצורך שביעי של פסח – וכן בשבת לצורך השבת שלאחריה – יש שכתב שהיא מותרת.
[שעה"צ תקג, ד; ביאורים ומוספים דרשו, 3, 5 ו־6]
אתמול למדנו:
* לדעת הרמ"א, אסור לבשל בכלי חרס בפעם הראשונה ביום טוב. וכתבו האחרונים, שאף לדעתו מותר לבשל בפעם הראשונה בכלי חרס המצופים זכוכית, כגון כלי חרסינה.
* גפרורים אינם 'מוקצה' ביום טוב, ומותר לטלטלם כדין כלי שמלאכתו להיתר. ואף פחמים ונפט, יתכן שנחשבים ככלי שמלאכתו להיתר.
* מנורה חשמלית, או תנור חשמלי, הפועלים ביום טוב, מותר לטלטלם. ומעיקר הדין, מותר לטלטל גם פנס דולק, אך יתכן שיש לאסור את טלטולו מחשש שמא מתוך הטלטול יטעו ויכבוהו.
מה שלמדנו לפני מאה ימים:
בקידוש של ליל הסדר – האם כולם מגביהים את הכוס או רק בעל הבית?
הכוס הראשונה מ'ארבע כוסות' בליל הסדר, משמשת גם ככוס של 'קידוש'. ויש שנוהגים שבעל הבית מקדש ומוציא את כל המסובים ידי חובתם בשמיעה מפיו, כפי המנהג המצוי בקידוש בכל שבת ויום טוב. ויש שנוהגים שכל אחד מהמסובים אומר את הקידוש בעצמו, מאחר ולכל אחד מהם יש כוס לפניו.
ואף באופן שבעל הבית מוציא את כל המסובים – ראוי שכולם יגביהו את כוסותיהם בשעת הקידוש, כדי שכל אחד יזכור שגם הכוס שלפניו היא כוס של קידוש, ומדין 'שומע כעונה' הוא נחשב כעושה קידוש בעצמו על הכוס שלפניו; אך יש אומרים שבאופן זה די בכך שבעל הבית מגביה את כוסו.
[ביאורים ומוספים דרשו תעג, 1]