בסיום הפתיחה (חלק הלאווין) מונה ה'חפץ חיים' איסור נוסף שבו עשוי לעבור המספר לשון הרע – איסור חנופה, שלדעת הרבה גאונים הוא לאו גמור שנלמד מהפסוק "לא תחניפו את הארץ". ומתי עובר על לאו זה? – כגון אם מתכוון בסיפורו להחניף לשומע, שיודע שהוא שונא את פלוני.
אולם גם בשומע לשון הרע מצוי שייכשל באיסור חנופה, וה'חפץ חיים' מציין כי הדבר "מצוי הרבה מאוד". וזאת – כשאחד מספר בגנות חברו, והשומע, אף שיודע שהלה עובר עברה – מנענע בראשו ומוסיף כמה מילים כביכול לחזק את הסיפור, ועושה כן מפני שהמספר הוא בעל הבית חשוב וכדומה, שיש לו ממנו טובות, או שפוחד שהסובבים יחשבו שהוא איננו חכם וחריף וכו'.
על איסור זה של חנופה כותב ה'חפץ חיים' דברים חמורים – "וחייב אדם למסור עצמו לסכנה בזה"! ומוסיף, שצריך להתחזק מאוד שלא לסייע למספֵר אפילו בתנועה אחת שייראה ממנה שהוא מסכים לסיפורו, ואפילו אם ייראה על ידי כך שוטה שאינו מבין את הסיפור. ולא זו בלבד – אלא שאם יודע שיקבל הלה תוכחה, גם חייב להוכיחו. והוסיף ב'באר מים חיים' כי אם הוא שותק ואינו מוכיחו כשיש בכך תועלת, נקרא גם הוא חנף. [וב'ביאורים ומוספים' מביאים מדברי ה'חפץ חיים' לקמן בשם רבנו יונה, שגם באופן שהמספר לא יקבל את תוכחתו, מכל מקום חייב למחות בו, ואם לא, הוא בכלל כת החנפים, כי יחשבו שמסכים לדבריו].
בעניין איסור חנופה מביאים ב'ביאורים ומוספים' את דברי האגרות משה, שאין איסור חנופה לשבח רשע בדברים שלא נראית מתוכם הסכמה למעשיו הרעים, כגון לומר לו שהוא גיבור ויפה וחכם וכו'.
שאלה נוספת בה דן האגרות משה היא, האם מותר לכבד רופא בעל עבירה בפתיחת וסגירת הארון בבית הכנסת. וכתב שאין זה בכלל חנופה, כיוון שלא נראה מכך שום הסכמה למעשיו, וגם ידוע לכל המתפללים שכל מה שמכבדים אותו הוא מחמת שרבים צריכים לו. וגם באופן שהכיבוד הוא הרבה מעבר לראוי לו – שהרי לא נוהגים לכבד בכיבודים של בית הכנסת בעל עבירה שכזה – מכל מקום מסתבר שאין בזה איסור חנופה ממש, אלא שמכל מקום יש מעלה טובה להתרחק אף מחנופה כזאת, וכיון שיש בזה צורך גדול מותר. אבל כתב שם שלכבדו בעליה לתורה אסור, וכ"כ הגר"ח קנייבסקי.
האם יש פגם בכבוד שנותנים לאנשים עשירים, אפילו כשרים? ב'פלא יועץ' כתב שישנם חסרי דעת החושבים שהכבוד שנותן לעשירים הוא בכלל חנופה, אולם לא כן, אלא אדרבה – ראוי ונכון לכבד עשירים, כמו שמצינו ברבנו הקדוש ורבי עקיבא. והטעם הוא, מאחר שהמלך ב"ה חפץ ביקרם והשפיע עליהם ממרום שפע ברכה, גם אנו חייבים בכבודם, ובפרט אם קיבל מהעשיר טובה והנאה בוודאי חייב לחלוק לו כבוד. ועוד, שהמרבה נכסים מן הסתם מרבה לעשות מצוות ומעשים טובים יותר מאחרים, וחטאיו בצדקה יפרוק, וראוי לחוש קצת לכבודו. ואף אם עשה שלא כהוגן ויצא קצת מן השורה, אין לזלזל כל כך בכבודו.
בסיום הפתיחה מוסיף ה'חפץ חיים' כי ישנה גם אפשרות שיעבור המספר באיסור "לא תקלל חרש", וזאת אם כשמדבר בגנותו יקללו בשם. ומסכם ה'חפץ חיים' – הרי לנו שבעה עשר (!) לאווין שבהם עלול לעבור המספר לשון הרע [ואם הוא מספר לנכרי על ישראל נכנס לפעמים גם בכלל מסור], אשר הרבה מהלאווין הללו חייב עליהם מיתה בידי שמים, כגון עינוי אלמנה ויתום וחילול ה', ויש מהם שנוגע בענין עולם הבא, כגון מלבין פני חברו ברבים ומתכבד בקלון חברו, אם מרגיל עצמו בעוון זה.