האם מותר ליחיד שיש ברשותו ספר תורה למוכרו?

א' אב- סימן קנ"ג אמצע סעיף ח' 'וכיון'- סעיף ט'
הורדת השיעור לצפיההורדת השיעור לשמיעה

הדברים שאסור לעשות במקום שהיה בעבר בית הכנסת?
האם מותר ליחיד שיש ברשותו ספר תורה למוכרו?
ומה הדין בספר תורה ששייך ליחיד שהשאיל אותו לשימוש הציבור?
כל זה ועוד בשיעור המרתק בדף היומי בהלכה
מאת הרב אריה זילברשטיין שליט"א

סימן קנ"ג סעיף ט'

– דיני בנין בית הכנסת –

איזה דברים אסור לעשות במקום שהיה בהכנ"ס? | באיזה אופן מותר לעשותם? | יחיד שבנה בהכנ"ס לעצמו איך הוא נידון? | דין ס"ת של יחיד לענין מכירתו | ס"ת של יחיד שנתן לרבים לקרוא בו מה דינו לענין מכירה? | דין שאר תשמישי קדושה | האוסרים למכור ס"ת באיזה אופנים התירו? | מהו הגדר "לצורך לימוד תורה"?

כאשר מוכרים את הבהכנ"ס, אם מדובר בבהכנ"ס של כפרים, הדין הוא שמותר למכור אותו ע"י ז' טובי העיר במעמד אנשי העיר, ואם מדובר בבהכנ"ס של כרך, מותר למכור אותו רק באופן שהקהל התנו, שיש ליחיד מסוים כח למכור את הבהכנ"ס, עכ"פ בשעה שמוכרים את בהכנ"ס המכירה חלה, ויכול הקונה לעשות בה מה שירצה חוץ מד' דברים, לא מרחץ, לא בורסקי, לא בית הטבילה, ולא בית הכסא, כיון שדברים אלו הם מגונים ביותר, ואין זה מן הראוי לעשות אותם במקום שהיה בהכנ"ס, ואמנם אם מכרו את בהכנ"ס ע"י ז' טובי העיר במעמד אנשי העיר מותר לעשות גם את ד' דברים אלו, אבל אומר המ"ב שיש מפקפקים בהיתר הזה.

סעיף י'
מביא השו"ע שיטת י"א שסוברים, שיחיד שבנה בהכנ"ס לעצמו, יש לו כח כמו של ז' טובי העיר במעמד אנשי העיר, ואפילו ס"ת של יחיד יש לו כח לעשות בו מה שירצה, ומביא המ"ב בשם המג"א, שצריך שהס"ת יהיה של יחיד, והוא לא הקדיש אותו לרבים, וגם אם נתן להם לקרוא בו, זה נקרא שנתן לרבים ואסור לו למכור אותו, גם אם לא הקדיש אותו ממש, ומסיים השו"ע, שיש מי שאוסר למכור ס"ת, אא"כ המכירה היא כדי ללמוד תורה או כדי לישא אשה, ונחלקו הדעות בדעת היש מי שאוסר, שיש מי שסובר, שהיש מי שאוסר אינו אוסר דווקא על יחיד אלא גם על ציבור, אבל יש מי שסובר שהיש מי שאוסר דיבר רק על יחיד, וכל מה שהשו"ע אמר שיחיד בס"ת שלו נידון כז' טובי העיר במעמד אנשי העיר, זה רק בבהכנ"ס, אבל יחיד בס"ת שלו אסור.

מביא המ"ב נידון, האם בשאר תשמישי קדושה הדין כך, יש שסברו, שגם בזה הדין שאסור להשתמש בדמיהם לחולין אלא רק לצורך לימוד תורה או לישא אשה.

מה שהשו"ע אומר, שבהכנ"ס של יחיד מותר לו למוכרו ולעשות בו מה שרוצה, זה רק תשמישי מצוה, אבל תשמישי קדושה זה חמור יותר, שליחיד אסור למכור ולעשות בדמיו מה שהוא רוצה, אפילו תשמיש של חולין.

מה שהשו"ע כותב שיש מי שאוסר אא"כ המכירה היא לצורך לימוד תורה או לישא אשה, לימוד תורה הכונה שרוצה שיהיה לו פרנסה יותר ברווח, כדי שיוכל יותר ביישוב הדעת ומנוחת הנפש לעסוק בתורה, ודן המ"ב מה הדין אם הוא רוצה שיהיה לו ספרים כדי להגות בהם בתורה האם זה נקרא לימוד תורה לענין זה שיוכל למכור ס"ת.

קראתם? נהנתם? נשמח מאוד אם תשאירו לנו תגובה, הארות והערות יתקבלו בברכה

פוסטים נוספים

דילוג לתוכן