הנאה ממלאכת גוי בשבת
* אם עשה גוי מלאכה בבית ישראל, ויש הנאה מעצם ההימצאות במקום שבו נעשתה המלאכה, וכגון שהפעיל את המזגן ביום חם המיוחד – לא חייבו חכמים את הישראל לצאת מביתו ומחדרו.
* ישראל הרואה בשבת גוי המתעתד לעשות מלאכה עבורו – צריך למחות בידו; ואם כבר עשה את המלאכה, יזהירנו שלא לעשות זאת שנית.
* גוי שעשה מלאכה בשבת לצורך ישראל וגויים כאחד, ואין הוכחה שהמלאכה נעשתה לצורך אדם מסוים – אם רוב הנמצאים במקום הם ישראל – אסור ליהנות מהמלאכה, ואם רובם גויים – מותר.
* חדר שדולק בו אור מועט, וגוי הדליק בו אור נוסף – מותר ליהנות משני האורות יחד, הנאה כזו שהיה ניתן ליהנות מהאור הראשון לפחות בשעת הדחק.
מהלכות אמירה לגוי בשבת
* יש מהראשונים שסובר שמותר לומר לגוי לעשות מלאכה דאורייתא בשבת לצורך מצוה, ורוב הפוסקים חולקים על כך. לדעת הרמ"א, במקרה של 'צורך גדול' ניתן להקל, ויש שמחמירים גם במקרה כזה. ומותר לומר לגוי לתקן חוט של עירוב שנקרע בשבת, כדי למנוע רבים מלהיכשל במלאכת הוצאה.
* מותר לומר לגוי לטלטל מוקצה בשבת, לצורך שימוש בגופו של חפץ המוקצה, או במקום שבו הוא מונח; ואם מדובר בכלי שמלאכתו לאיסור, מותר לומר לגוי לטלטלו לכל צורך שהוא. וכל זה אין להתיר לעם הארץ, שמא יבוא להקל יותר מהמותר.
* באֵזורים הקרים, מותר לומר לגוי בשבתות בחורף להפעיל תנורי חימום והסקה עבור ילדים קטנים. וכשקר במיוחד, מותר לומר לגוי להפעיל את החימום גם עבור גדולים, כיון שלעניין קור כבד נחשב כל אדם כ'חולה שאין בו סכנה'. ונחלקו הפוסקים בנוגע לאמירה לגוי להפעיל מזגן או מאוורר ביום חם במיוחד, אם כל אדם נחשב כחולה גם לעניין חוֹם כבד.
'פסיק רישא' בפעולות השכיחות בשבת
* דלת הפונה לרחוב, אשר בסמוך אליה מוצבים נרות דולקים, באופן שכאשר יפתחו את הדלת קרוב לוודאי שרוח הנושבת בחוץ תכבה את הנרות, אסור לפתוח את הדלת בשבת כל עוד הנרות דולקים.
* שינוי צורת להבה, אשר אינו משפיע כלל על גודל הלהבה, אין בו איסור 'מבעיר' או 'מכבה'. ולפיכך, מותר להניח או להזיז בשבת את כיסוי הפח על להבות הכיריים, הגם שהן גורמות לשיטוח הלהבות.
* נחלקו הפוסקים בנוגע לפתיחת דלת מקרר בשבת: יש אומרים שמותר לפתחה בשעה שהמנוע פועל; יש שהתיר לפתוח אף בשעה שהמנוע אינו פועל; ויש אוסרים לפתוח אף בשעה שהמנוע אינו פועל.
'בסיס לדבר האסור'
* חפץ שמותר לטלטלו בשבת, אשר הונח על גביו לפני שבת חפץ של מוקצה על מנת שיהיה מונח עליו בשבת – נעשה 'בסיס לדבר האסור', ואסור לטלטלו אף במקרה שהמוקצה נפל מעליו.
* חפץ של היתר שמונח עליו חפץ של מוקצה באופן שלא נעשה 'בסיס' – אם צריך להשתמש בחפץ ההיתר במקום אחר, או שצריך להשתמש במקום עומד המוקצה – ינער תחילה את חפץ המוקצה מעל חפץ ההיתר, על ידי הטיית חפץ ההיתר, או נענועו.
* שולחן שהונחו עליו מבעוד יום הן נרות השבת והן החלות או היין המיועדים לסעודה, אינו נחשב כ'בסיס' לנרות, משום שהחלות והיין חשובים לאדם יותר מן הנרות. ויש חולקים.