השיעור המרתק בדף היומי בהלכה
מאת הרב אריה זילברשטיין שליט"א
חמץ של גוי שעבר עליו הפסח, מה דינו? • מה הדין בחמץ של הפקר שעבר עליו הפסח? • ומדוע כאשר אומר יהודי לגוי להניח חמץ בתוך רשותו החמץ לא נאסר? • שיעור הלכה מעניין במשנה ברורה חלק ה' סימן תמ"ח סעיף א' – סעיף ב' במסגרת לימוד 'דף היומי בהלכה'
אומר השו"ע, חמץ של גוי שעבר עליו הפסח, מותר באכילה לאחר הפסח, וטעם הדבר, כיוון שלא עבר איסור בשהיית החמץ, וחז"ל לא ראו צורך לאסור את החמץ לאחר הפסח, ומוסיף המ"ב, שגם חמץ של הפקר שזכה בו יהודי לאחר הפסח, מותר באכילה לאחר הפסח, כיוון שלא עברו עליו איסור בפסח עצמו.
אומר המ"ב, חמץ ששותפים בו גוי ויהודי, ולאחר הפסח הם חילקו את החמץ ביניהם, הדין הוא, שהחמץ של הגוי מותר, כיוון שבדרבנן יש ברירה, ואנחנו אומרים שהוברר הדבר למפרע, שכבר בימות הפסח, אותו חלק שהגיע לגוי כבר היה של הגוי בימות הפסח.
חמץ של שני שותפים יהודים, ואחד מהם מכר את חלקו לגוי והשני לא, ולאחר הפסח הם חילקו את החמץ ביניהם, החלק שהגיע לידי היהודי שמכר את חמצו לגוי, מותר לאחר הפסח באכילה, משום שבדרבנן יש ברירה, והוברר הדבר למפרע שהחלק הזה הגיע לאותו יהודי, והיהודי הלא מכר את חמצו לגוי, ולכן אותו חלק מותר באכילה ובהנאה.
מה שמותר לאכול חמץ של גוי לאחר הפסח ולא חוששים לפת עכו"ם, מבאר המ"ב, או שמדובר בבצק, או במקום שנוהגים היתר בפת של גוי.
גוי שהביא חמץ כמתנה ליהודי, אפילו ביום האחרון של פסח שהוא רק מדרבנן, כ"ש בימות הפסח עצמם שהחמץ אסור בהם מדאורייתא, לא יקבל אותו היהודי, ואם קיבל היהודי את החמץ, עובר עליו, ולאחר הפסח החמץ נאסר באכילה ובהנאה, ולא רק שהיהודי לא יקבל את החמץ, אלא גם שלא יהיה ניכר מתוך מעשיו שהוא חפץ בו, ומבאר המ"ב, שהיהודי לא יגיד לגוי שיניח את החמץ בבית שלו במקום זה וזה, כי אז נראים הדברים שנוח לו לזכות באותו חמץ, וכיוון שכך, החמץ נקנה ליהודי, והיהודי עבר עליו, ולאחר הפסח הוא נאסר באכילה והנאה.
בסתמא אומר המ"ב, שאם היהודי לא מגלה דעתו שניחא ליה לזכות בחמץ, החמץ לא נעשה של היהודי, כי מסתמא לא נוח לו לקנות איסור, אבל שהיהודי לא יראה רצון לזכות באותו חמץ, כיוון שאז יעבור עליו בב"י וב"י, ולאחר הפסח הוא נאסר באכילה ובהנאה.
אומר המ"ב, אע"פ שמסתמא הוא לא זוכה, אם הוא לא מגלה דעתו שנוח לו לזכות בחמץ, בסתמא הוא לא קונה את החמץ, אבל טוב לרווחא דמילתא שיאמר מפורש שאינו רוצה לזכות בחמץ, ואם אמר זאת מפורש, גם אם הוא אמר לגוי תניח את החמץ במקום פלוני בתוך רשותי, החמץ לא נאסר, כי הוא אמר מפורש שהוא לא רוצה לזכות בחמץ, והחמץ מותר לאחר הפסח, אבל צריך לכסות אותו בפסח.