ממה יש לחשוש כאשר גוי מביא דגים למכירה ביום טוב לעיר שרובה גויים? │ מה ההבדל בין אם הגוי המוכר הוא תושב העיר לבין אם הוא לא תושב העיר ? │ ואיך יתכן שדבר שהביא גוי ליהודי ביום הראשון של ראש השנה יהיה מותר בשימוש ביום השני של ראש השנה? │ תמצית שיעור הלכה במשנה ברורה הלכות יום טוב במסגרת לימוד 'דף היומי בהלכה' [משנ"ב חלק ה', סימן תקט"ו סעיף ו' – סעיף ח']
גוי שהביא לעיר סחורה למכירה
גוי שהביא לעיר סחורה למכירה, ורוב תושבי העיר הם גויים, זה נחשב שהגוי עשה את המלאכה לצורך גויים, ומותר ליהודי להנות מאותה מלאכה, אבל אם העיר היא חצייה יהודים וחצייה גויים, או שידוע לנו שהגוי ליקט לצורך יהודיים וגויים יחד, גם אם רוב העיר גויים ומיעוט יהודים, אסור להנות מזה באותו יום, אבל בערב מותר באכילה ללא צורך להמתין בכדי שיעשו, כיוון שהגוי עשה את המלאכה לצורך גויים, ודבר שאין במינו במחובר, אין בו בעיה של מוקצה, אלא הבעיה היא שנעשתה בסחורה זו מלאכה של הבאה מחוץ לתחום, אבל מכיוון שהגוי עשה את אותה מלאכה לצורך הרוב שהם גויים, מותר ליהודי להנות מזה, ויזהר שלא ייכשל במקח וממכר ביום טוב.
כתבו הפוסקים, אם אנחנו רואים שעל ידי זה שאנחנו מתירים ליהודים לקנות סחורה מהגויים, הגויים מרבים להביא לצורך יהודים, אסור לקנות מהם, משום שמכיוון שהיהודים קונים, הגויים מביאים גם לצורך יהודים, אבל אם אנחנו לא רואים בבירור שהגויים מביאים יותר בשביל היהודים, לא חוששים שמא הם ירבו להביא בשביל יהודים, ומותר לקחת מהם בעיר שרובה גויים.
גוי המביא דגים למכירה לעיר שרובה גויים
גוי שמביא דגים למכירה בעיר שרובה גויים, יש חשש, שאם נתיר ליהודי לקחת ממנו, הגוי ירבה להביא בשביל היהודי, כיוון שדרכם של יהודים לקנות דגים לכבוד יום טוב, וחוששים שמא הגוי הביא את זה לצורך יהודים, אבל תלוי הדבר לפי ראות עיני המורה, שאם העיר כולה גויים ויש בה כמה יהודים בודדים, אין חשש לזה, ובעיר שרובה יהודים, אם אנחנו לא יודעים בבירור שהגוי הביא בשביל גויים, מן הסתם הוא הביא בשביל יהודים, שהם רוב העיר, ולכן, אם מדובר בדבר שיש במינו במחובר, או בדבר שהוא מחוסר צידה, אנו אומרים שהגוי ליקט וצד כדי למכור ליהודים, וצריך להמתין עד מוצאי יום טוב בכדי שיעשו.
מוכר גוי שאינו מתושבי העיר
גוי שאינו תושב העיר, ואינו מכיר את תושבי העיר אם הם יהודים או גויים, בזה לא שייך לומר שהוא הביא את זה על דעת הרוב, אלא אנחנו תולים לומר שהוא הביא את זה על דעת רוב העולם, ומכיוון שרוב העולם הם גויים, אף על פי שבעיר הזאת רוב תושביה יהודים, בכל זאת, מכיוון שאותו מוכר גוי לא מכיר את תושבי העיר, אנו משערים ברוב העולם, ויש מי שמפקפק בזה וסובר, שכיוון שסוף סוף הגוי הגיע לעיר הזאת, אנחנו תולים שבוודאי הוא ליקט וצד על דעת העיר הזאת, ובאמת, אם ידוע שגוי זה תמיד מביא סחורה למכור, פשוט שהא ליקט וצד על דעת העיר הזאת.
עיר שהיא חצייה יהודים וחצייה גויים, יש שתי אפשרויות להסביר למה אנו אוסרים, האם משום שהגוי כיוון לדעת הגוי ולדעת היהודי, או משום שאנו תולים למי הוא התכוון להביא, ומספק אנחנו אוסרים, לפי הפשט הראשון, בספק אין סיבה לאסור, אבל לפי הפשט השני יש כאן חומרא, שגם בספק אנחנו אוסרים.
ספק מהיכן הביא הגוי את הפירות
אם יש ספק האם הגוי הביא את הפירות מחוץ לתחום והם אסורים, או שהביא אותם מתוך התחום והם מותרים, צריך לומר, שמדובר באופן שרוב העיר יהודיים, או שמדובר באופן שהגוי הביא את הפירות לצורך יהודי, ויש לנו ספק האם הפירות הובאו מחוץ לתחום או לא, כי עיר שרובה גויים, או שאנו יודעים שהביא לצורך גויים, בוודאי שמותר בכל אופן.
הגוי והפירות בתוך התחום
אם הגוי נמצא בתוך התחום, וכן הפירות נמצאים בתוך התחום, לא חוששים שמא הגוי הביא את הפירות מחוץ לתחום, כיוון שיש כאן שתי סיבות להיתר, שהרי גם הגוי וגם הפירות נמצאים בתוך התחום, ומספק מותר, ואם לא, אסור, ומבאר המשנה ברורה, שאפילו שזה רק ספק, בכל זאת, מכיוון שזה דבר שיש לו מתירין, חמור הדבר יותר.
דבר שהובא ביום ראשון של ראש השנה
דבר שאין במינו במחובר שהובא ליהודי ביום טוב ראשון של ראש השנה, מותר ביום טוב שני בכדי שיעשו, ואף על פי שלעניין מחובר מחמירים בזה ונחשבים שני הימים ליום אחד ארוך, בכל זאת בעניין תחומין שזה יותר קל, לא מחמירים בזה, וכן הדין בשבת ויום טוב הסמוכים.
השיעור המרתק בדף היומי בהלכה
מאת הרב אריה זילברשטיין שליט"א