יום רביעי א' בחשוון תשע"ט
האם עדיף להאכיל את החולה בשר נבילה או לשחוט עבורו בהמה?
חולה 'שיש בו סכנה', שצריך לאכול בשר לרפואתו, ואין לפניו אלא בשר נבילה – יש לשחוט עבורו בהמה או עוף, ולא להאכילו את בשר הנבילה. ויש מהראשונים שכתב שהטעם הוא משום שאיסורי השבת הותרו במקרה של פיקוח נפש; אולם, לדעת ראשונים רבים איסורי השבת לא 'הותרו', אלא רק 'נדחים' מפני פיקוח נפש, וכאשר ניתן למעֵט בעשיית איסור, חובה למעֵט, וכן הלכה.
וכתבו הראשונים טעמים אחרים להיתר השחיטה: יש אומרים שההיתר הוא משום שאנו חוששים שהחולה יקוץ באכילת בשר הנבילה ולא יאכל, ויבוא לידי סכנה; ויש אומרים שההיתר הוא משום שבאכילת בשר נבילה עוברים באיסור דאורייתא בכל 'כזית', ואילו בשחיטה עוברים רק פעם אחת באיסור, בעת השחיטה.
[שו"ע שכח, יד, ומשנ"ב לט]
האם מותר לחלל שבת כדי להביא אוכל כשר לבית החולים?
בהמשך לאמוּר: במקרה שיש לפנינו בשר שאיסור אכילתו מדרבנן, וכגון שהתבשל יחד עם בשר עוף – האם מותר לשחוט כדי להאכיל את החולה בשר כשר? תלוי הדבר בטעמים הנ"ל, שכן החולה עשוי לקוץ גם באכילת בשר זה, אך מאידך, אינו עובר באיסור דאורייתא באכילתו.
ויש מהפוסקים שהורה להלכה, כי חולה 'שיש בו סכנה' שהצום מהווה סכנה עבורו, והוא מאושפז בבית החולים שהאוכל המוגש בו אינו כשר כלל, ויתכן שיקוץ באכילתו, וימנע מלאכול, ויסתכן – מותר לעשות מלאכה דאורייתא כדי להביא עבורו אוכל כשר, וכגון להביאו דרך רשות הרבים. והוסיף, כי אין להטעות את החולה שהאוכל שבבית החולים כשר, מחשש שלאחר אכילתו יגלה כי אינו כשר, ויקיא.
[משנ"ב שכח, לט; ביאורים ומוספים דרשו, 49, בהרחבה ע"פ המקור; וראה שש"כ מ, הע' נד]
עשה מלאכה לצורך פיקוח נפש והתברר שאין בה צורך – האם צריך כפרה?
במקרה שנדרשה עשיית מלאכה בשבת בדחיפות לצורך הצלת נפש, והלכו מספר אנשים ועשו מלאכה זו, כאשר כל אחד מהם היה סבור כי הוא יעשה אותה במהירות הגבוהה ביותר, ואכן אחד מהם הקדים את כולם, ובשעה שעשו האחרים את המלאכה כבר לא היה בה צורך – יש לכולם שכר טוב עבור מחשבתם הטובה, ואינם טעונים כפרה על חילול השבת, כיון שבשעת עשיית המלאכה, היה ספק בידם שמא יש בה צורך להצלת הנפש, ומותר לחלל את השבת עבור ספק סכנה.
ואם ביקשו מאדם לעשות מלאכה לצורך הצלת נפש, ולאחר מכן התברר שאין בה צורך – אסור לעשות אפילו מלאכה דרבנן כדי להודיעו שלא יעשה את המלאכה, כיון שאינו עובר על איסור בעשייתה.
[שו"ע שכח, טו, משנ"ב מ-מב, וביה"ל ד"ה ויש; ביאורים ומוספים דרשו, 53-54]