יום ראשון כ"ד באלול תש"פ
האם מותר להתקלח ביום טוב במים שחוּממו בערב יום טוב?
כפי שלמדנו, חכמינו ז"ל אסרו לרחוץ את כל הגוף, או רובו, ביום טוב, במים שחוּממו ביום טוב. ורחיצת הגוף – במקלחת, או באמבטיה ביתית – במים שחוּממו בערב יום טוב – לדעת השולחן ערוך, מותרת כרגיל; ולדעת הרמ"א, אסורה.
ואף לדעת הרמ"א, רחיצת איבר איבר בנפרד, מותרת, אף אם רוחץ את כל איברי גופו ברצף. וכמו כן, תינוק שרגילים לרוחצו בכל יום, מותר לרחוץ אף את כל גופו בבת אחת, אבל קטן שרגילים לרוחצו רק פעם ביומיים או שלושה, דינו כגדול; ובשעת הצורך ניתן להקל אף ברחיצת תינוק שלא רגילים לרוחצו בכל יום.
[שו"ע תקיא, ב, ומשנ"ב יב, טז ו־יח; וראה שם שכו, כא]
מהי מידת החום ההלכתית של מים פושרים?
בהמשך לאמוּר: איסורי הרחיצה ביום טוב, הם רק במים חמים, ולא במים פושרים. והפוסקים כתבו הגדרות שונות למידת החוֹם של המים הפושרים:
יש שכתבו, שעד לדרגת החום של רוק האדם, שהוא 37 מעלות צלזיוס (98.6 מעלות פרנהייט), נחשבים המים לפושרים, ומדרגה זו ואילך, הם נחשבים כחמים.
יש שכתבו שאם מידת החוֹם של המים פחוּתה ממידת החוֹם של מים שדרך בני אדם לרחוץ בהם בימות החול, הרי הם נחשבים כפושרים. ויש שכתבו, שמים פושרים הם כאלו שהגוף אינו נהנה מחוּמָם.
[משנ"ב תקיא, יט; ביאורים ומוספים דרשו, 13]
מדוע טבילה במקווה בזמן הזה אינה נחשבת כ'תיקון כלי'?
בזמן שקוּימו דיני טומאה וטהרה, נאסר לטבול כלי טמא בשבת וביום טוב, משום שהדבר נראה כ'תיקון' הכלי, האסור בשבת וביום טוב. ויש שאסרו מטעם זה גם טבילת כלים חדשים שנקנו מגוי. אולם, טבילת אדם טמא היתה מותרת, כיון שאינו נראה כ'מתקן' את עצמו בטהרה, אלא כאדם הרוחץ להנאתו במים.
ובזמננו, שנהוג שלא לרחוץ בשבת אף במים קרים, לא ניתן לומר שהטובל נראה כרוחץ להנאתו, אך למרות זאת מותר (לדעת רוב הפוסקים) לטבול בשבת במקווה, כיון שהטבילה אינה מתירה כל איסור שהוא, וממילא אינה דומה לתיקון כלי.
[שו"ע תקיא, ג, ומשנ"ב כ; ביאורים ומוספים דרשו, 18; משנ"ב תקט, ל; וראה שם שכו, כד]