יום שני ח' באב תשע"ז
האם מותר להשתמש בשבת בבעלי חיים מאולפים?
כתוב בתורה במצוַת השבת: "וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי תִּשְׁבֹּת לְמַעַן יָנוּחַ שׁוֹרְךָ וַחֲמֹרֶךָ", ודרשו חכמינו ז"ל שאדם מצוּוה שכל בעלי החיים שבבעלותו – חיות, בהמות, עופות ודגים – ישבתו בשבת ממלאכה; ומצוה זו מכוּנה 'שביתת בהמתו'. ומטעמי המצוה: משום שלבעלי החיים יש הרגשת צער בעשיית מלאכה, ורצון התורה הוא שבשבת קודש ינוחו ויתענגו כל בעלי נפש חיה בעלי ההרגשה, כדי להורות על האמונה שבמנוחת השבת – שהשי"ת ברא את כל העולם בששה ימים ונח ביום השביעי. ומכל מקום, אסור להניח על גבי בעל חי אף חפץ קטן שאינו חש בו כלל, כיון שבסופו של דבר האדם משתמש בבעל חי, ופעולה זו אסרה תורה. ויש מהפוסקים שמסופק בנוגע לזמן 'תוספת שבת' – האם יש בו מצוַת שביתת בהמתו. ונשים אף הן חייבות במצוה זו, ככל איסורי שבת. ובעלי חיים המאולפים לעשיית פעולות שונות, אסור להשתמש בהם בשבת לעשיית מלאכות אלו. ויש שכתב שאמירה לבעל חי בשבת לעשות מלאכה, אסורה כמו 'אמירה לגוי'. ובעל חי העושה מלאכה מעצמו ומרצונו, ולא על ידי פעולה מצד האדם, אין חובה למונעו מכך. ויש שהורה שאדם הנמצא במקום שכבר נכנסה שבת, ובעל חי שבבעלותו נמצא במקום שטרם נכנסה השבת, או להיפך – אין עליו מצוַת שביתת בהמתו. [שו"ע רמו, ג, משנ"ב יב, וביה"ל ד"ה שביתת; ביאורים ומוספים דרשו, 8]
איזו הַשְׁאָלָה מותרת רק כשהשואל נותן משכון?
בהתאם לאמוּר, שישראל מצוּוה על שביתת כל בעלי החיים שבבעלותו, אסור להשכיר או להשאיל בעלי חיים לגוי למשך תקופה הכוללת את יום השבת, מחשש שיעשה מלאכה באמצעותם בשבת, והשכירות או ההשאלה אינן מוציאות את החפץ מבעלות ישראל. ורשאי להשכיר ולהשאיל בעלי חיים לגוי למשך מספר ימים, כאשר הוא מתנה מראש שהשכירות וההשאלה מסתיימות לפני יום השבת; ובאופן זה, סביר שהגוי אכן ישיב את בעלי החיים לרשותו לפני השבת. אולם, אסור להשכירם לגוי לתקופה הכוללת את יום השבת בכפוף לתנאי שהגוי ישביתם ממלאכה ביום השבת, כיון שהגוי אינו נאמן על כך שיקיים את התנאי; וגם אינו חושש להפר את התנאי, כיון שהחפץ נמצא ברשותו באורח חוקי, בשכירות או בהשאלה, ובשכירות, אומר בלבו שיוסיף לישראל מעט על דמי השכירות עבור השימוש בשבת, או בהשאלה – שייטיב לישראל בטובה כלשהי עבור השימוש בשבת. ואם נתן הגוי משכון לישראל למקרה שיעבוד בשבת, מותר להשאיל לו את החפץ אף לשבת, שהרי הגוי חושש להפסיד את המשכון. וכשמוסר את בעלי החיים לשמירה בידי גוי, ורואה שמשתמש בהן בשבת, צריך למחות בידו. ואם אינו רואה, אלא רק נודע לו שעושה כן – נחלקו הפוסקים אם צריך למחות בידו. [שו"ע רמו, ג, ומשנ"ב יא-יג; ביאורים ומוספים דרשו, 7 ו־12]
באיזה מקום מותר להשאיל חפץ לגוי בעצם יום השבת?
אסור למכור, להשכיר, לתת במתנה או להשאיל, לגוי שום חפץ – ואף כזה שאין עושים בו כל מלאכה, כגון בגד – בשבת, וכן בערב שבת בשעה שכבר אין שהות להוציאו מפתח ביתו של המשאיל לפני השקיעה, מפני שהרואים יחשדו שהישראל ציוה על הגוי להוציאו לרשות הרבים, ועבר על איסור 'אמירה לגוי' בשבת לעשות מלאכת 'הוצאה'. ואף במקום שאין רשות הרבים דאורייתא – אסור, שהרי טעם האיסור הוא מפני 'מראית העין', שיחשדוהו שעבר על איסור אמירה לגוי, ואיסור אמירה לגוי הוא אפילו במלאכה דרבנן; אולם, לצורך מצוה ניתן להקל, אלא שיש להקפיד שלא למסור את החפץ ליד הגוי. ואם האֵזור שבו מתגוררים הישראל והגוי מוקף במחיצות באופן שמותר לטלטל בתוכו – מותר להשאיל לו חפץ שאין עושים בעזרתו מלאכה, כגון בגד; (ויש שהקל בכך רק בשעת הצורך). אולם, למכור או להשכיר בערב שבת, כאשר הוצאת החפץ מרשות ישראל נעשית בשבת עצמה, אסור אף באופן שאין הדבר כרוך במלאכת הוצאה, מפני מראית העין, שיחשדוהו שמכר או השכיר לגוי בשבת; ובמקום 'צורך גדול' ניתן להקל אף במכירה. וכן חפץ שעושים בעזרתו מלאכה, אסור אף להשאילו – אם הוצאת החפץ מרשות ישראל נעשית בשבת, כדי שלא יחשדו שהישראל ציוהו לעשות מלאכה בשבת. [שו"ע רמו, ב, משנ"ב ו-ט, ושעה"צ ז; ביאורים ומוספים דרשו, 5-6]