יום רביעי ד' בטבת תש"פ
האם מותר להשתמש בפסח בכלי המשמש לחמץ צונן בלבד?
כלי המשמש לחמץ צונן בלבד, ולא השתמשו בו כלל לחמץ חם, באופן שלא בלוע בו חמץ – מעיקר הדין מותר להשתמש בו בפסח, אך נהגו שלא להשתמש בו. וכלי שבלוע בו חמץ, אסור להשתמש בו, אף אם בלע את החמץ רק בעירוי מ'כלי ראשון'; וחובה לנקותו ולהצניעו. וראה להלן.
ולדעת הרמ"א, יש להחמיר אף בכלי שבלע חמץ רק מ'כלי שני', כגון כף שהכניסוה למרק חמץ שבכלי שני. ובדיעבד, אם השתמשו למאכל חם בכלי שבלע חמץ מכלי שני, כגון כף שהשתמשו בה למרק חמץ, מותר לאכול את המאכל בפסח. ובכלי שבלע חמץ רק מכלי שלישי, יש להקל אף אם הכלי עדיין 'בן יומו' מבליעת החמץ.
וכלי חרס – לא ניתן להכשירם לשימוש בפסח, אך כלי מתכת – ניתן להכשירם לפסח בהגעלה, או בליבון, כפי הדין המתאים לכל כלי. אך בזמננו, שהכלים אינה כה יקרים כבעבר, רצוי שלא להכשיר כלי חמץ לפסח, אלא להשתמש בכלים מיוחדים לפסח, וכנהוג.
[שו"ע תנ, א, משנ"ב א, ב ו־יא, ושעה"צ י; ביאורים ומוספים דרשו, 1 ו־4]
כיצד יש לאחסן את כלי החמץ למשך ימי הפסח?
בהמשך לאמוּר: מותר להשהות ברשותו כלי חמץ בפסח, ואין חובה למוכרם לגוי, משום שחמץ הבלוע בכלי אין בו איסור 'בל יֵראה' ו'בל יִמָּצא'. ויש שהחמיר למוכרו לגוי, כ'הידור' בעלמא, שלא להשהות בביתו אפילו שמץ חמץ. ולכל הדעות, חובה לנקותם היטב לפני הפסח, כדי להסיר כל שארית חמץ הדבוקה בהם.
וכתבו ראשונים, שלמרות שמותר להשהותו, חובה להצניעו במקום שלא משתמשים בו בפסח, ולסגור את המקום באופן שישמש כתזכורת לאיסור החמץ; וכגון לנועלו ולהצניע את המפתח, או להדביק את דלתו בדבק.
והנוהגים להניח את כלי החמץ במקום שאינו מוצנע, אך גבוה במידה כזו שלא ניתן להגיע אל הכלים, וצריך לטפס על סולם וכדומה בכדי להגיע אליהם; וכתבו הפוסקים שאין למחות ביד הנוהג כן, אך רצוי להחמיר בדבר; ואף בכלים שרוב השימוש בהם הוא לחמץ צונן, כגון כוסות שתייה.
[שו"ע תנ, א, ומשנ"ב ה ו־ז; ביאורים ומוספים דרשו, 2 ו־7]
הנוהג להגעיל כלי מתכת חדש ובישל בו לפני ההגעלה – האם המאכל נאסר?
כלי מתכת חדשים שמשחו אותם בשומן מן החי בשעת ייצורם, שהוא טָרֵף – חובה להגעילם לפני השימוש, למרות שמסתבר שהשומן היה 'פגום' בשעת משיחתו. ויש מגדולי ישראל שהחמיר לעצמו אף ללבנם. ואף בזמננו, שרבים מהייצרנים אינם משתמשים בשומן מן החי אלא מן הצומח – יש להחמיר בדבר מספק.
ויש להגעיל את הכלי גם מבחוץ, וכלי גדול שלא ניתן להכניסו לכלי אחר לצורך הגעלתו – ניתן למלאו מים ולהרתיחם, ולהכניס לתוכו אבן מלובנת באופן שהמים יגלשו החוצה וירדו על דופן הכלי מבחוץ; ויש שהקלו אף להגעילו בעירוי מים רותחים מ'כלי ראשון'.
ויש שהקלו שלא להגעיל כלים חדשים כלל, מחמת שהשומן פגום, כנ"ל. ואם עבר ובישל בכלי מתכת חדש לפני הגעלתו – לכל הדעות המאכל אינו נאסר, אך כמובן, לדעת המחמירים, יש להגעיל את הכלי לפני השימוש הבא. וכלי חדש המשמש לצונן בלבד, לכל הדעות אינו טעון הגעלה.
[ביאורים ומוספים דרשו תנ, 5, וראה עוד שם]