מדוע דגן שנפלו עליו מים אסור באכילה אפילו אם לא התרכך, ואילו חיטים לתותות במים מותרות באופן שלא התרככו? • באיזה אופן מותר למכור לגוי חיטים שנפלו עליהם מים? • ומה דין חיטים המונחות בעלייה וירדו גשמים דרך הגג לחלק מהמקומות בעלייה? • שיעור הלכה מעניין במשנה ברורה חלק ה' סימן תס"ז סעיף ב' במסגרת לימוד 'דף היומי בהלכה'
אומר השו"ע, דגן שטבע בנהר או דגן שנפלו עליו מים, הדגן אסור באכילה ובקיום, שמא החמיץ, ואע"פ שהדגן לא התרכך, אסור, שכיוון שהוא שהה בתוך המים, יש חשש יותר גדול שמא הוא החמיץ, ואומר המ"ב, אע"פ שלעניין חיטים לתותות במים, יש פוסקים שסוברים שהאיסור הוא רק אם הם נתבקעו ונתרככו, ועכ"פ שיהיו קרובות להתבקע, כאן הדבר שונה, כיוון שכאן החיטים נחים, ובזה יש יותר חשש שמא החמיצו, ודלא כחיטים לתותות שמתעסקים בהם יותר.
כל זה דווקא אם שהו שיעור מיל, אבל אם לא שהו שיעור מיל, עדיין לא החמיץ, וא"כ אפילו נעשה בפסח, מותר למכור אותם לגוי לפני ששהו שיעור מיל, ודווקא ע"מ לאכול תיכף, אבל שהגוי לא ישהה אותם אצלו, שמא ימכור אותם ליהודי.
גוי שמכר ליהודי חיטים, ולאחר שהחיטים בידי היהודי אומר לו הגוי, החיטים האלו לתותות, לא מאמינים לו, אבל אם הגוי מוחזק בעיניו לאדם נאמן, אסור, ואפילו אם לא היה מסיח לפי תומו.
אומר הרמ"א, לכן יש להיזהר שלא יבואו מים או גשמים מזלפים על החיטים, כי אז אפילו אם לא נתבקעו, הם אסורות, וכן דגן שהיה מונח בעלייה, וירדו גשמים דרך הגג לקצת מהמקומות, וחלק מהחיטים נרטבו וחלק לא, אותם חיטים שנרטבו אסורות, ושאר החיטים שאנחנו לא יודעים שהם נרטבו, מותר להשהות אותם מכח ספק ספיקא, שמא נרטבו ושמא לא נרטבו, וגם אם נרטבו, אולי הם לא החמיצו, וכל הספק ספיקא הזה לא מתיר באכילה, ואומר המ"ב, שבמקום הפסד או מניעת שמחת יו"ט, האחרונים לא החמירו לאסור את החיטים האלו באכילה, גם כאשר יש ספק ספיקא, ויש להתיר אותם.
אומר המ"ב, אם נפל מעט מים או שלג על התבואה, והוא יודע היכן החיטים שנרטבו, ושאר החיטים לא נרטבו, יגרוף את החיטים העליונים והשאר מותר.
השיעור המרתק בדף היומי בהלכה
מאת הרב אריה זילברשטיין שליט"א