כיצד ניתן לדעת בוודאות שבעל חי ניצוד ביום טוב? • ומה הדין בבעל חי שניצוד ביום טוב שני? • שיעור הלכה מעניין במשנה ברורה חלק ה' סימן תצ"ז סעיפים ג' – ד' במסגרת לימוד 'דף היומי בהלכה'
אומר השו"ע, אם יש ספק על בעל חי האם הוא ניצוד ביום טוב והוא אסור, או שהוא ניצוד מערב יום טוב והוא מותר, וכגון, מצודות חיה ועופות שהיו פרוסות מערב יו"ט, ולמחר ביו"ט מצא בהם בעלי חיים, מספק אסור ואפילו בטלטול, ואומר המ"ב, גם אם נאמר שצידה אסורה ביו"ט מדרבנן בלבד, בכ"ז ספק צידה אסור, כיוון שזה דבר שיש לו מתירים, שהרי יכול להמתין עד צאת יו"ט ולהשתמש בהם, ועוד אומר המ"ב, לא רק בספק צידה, אלא גם בספק מוקצה וכ"ש בספק נולד, מחמירים ואוסרים את ספיקם, וכמו שמחמירים בספיקא דאורייתא, משום שמדובר בדבר שיש לו מתירים, ואין צריך להמתין בכדי שיעשו, אלא מיד בערב זה מותר, כיוון שלא נעשתה מלאכה ע"י בן אדם, אלא הבעל חי ניצוד מאליו, ואם ידוע שניצודו מבעוד יום, כגון שפרס מצודה ארוכה ומערב יו"ט הוא רואה שקצה אחד של המצודה מקולקלת ומסורבלת, סימן הוא שחיה ניצודה בצד השני והיא מנסה להתנתק מהמצודה ואינה מצליחה, ואע"פ שאינה רואה אותה, יכול לסמוך על זה שהבעל חי ניצוד מערב יו"ט, והוא מותר.
אומר השו"ע, אמנם ביו"ט ראשון ספק צידה אסור כי זה דבר שיש לו מתירין וכנ"ל, אבל ביו"ט שני מותר, כיוון שיש כאן ספק ספיקא, אולי הבעל חי ניצוד מערב יו"ט, ואפילו אם ניצוד היום, אולי יו"ט שני הוא חול, וספק ספיקא מותר גם בדבר שיש לו מתירים, אבל המ"ב מביא, שיש מחמירים וסוברים, שיו"ט שני אינו ספק אלא ודאי, שהרי אנחנו בקיאים בקביעא דירחא, ועם כל זה אנחנו מחמירים ביו"ט שני, סימן הוא שחז"ל קבעו שיו"ט שני צריך לנהוג בו בוודאי קדושה, ולכן לשיטתם הבעל חי אסור, והמ"ב מחמיר כמותם, אא"כ מדובר בהפסד גדול, שאז אפשר להקל.
השיעור המרתק בדף היומי בהלכה
מאת הרב אריה זילברשטיין שליט"א