יום רביעי כ"ז באלול תש"פ
האם מותר להציע למשרת גוי להצטרף לסעודת יום טוב?
כפי שלמדנו אתמול, אסור לבשל ביום טוב עבור גוי; וחכמינו ז"ל אסור אף להזמינו לסעודה ביום טוב, מחשש שיוסיפו ויבשלו מאכלים במיוחד עבורו.
אולם, גוי המשמש בבית ישראל כמשרת, מטפל, וכדומה, מותר להזמינו להצטרף לסעודת יום טוב שהוכנה עבור בני הבית, כיון שביחס לגוי כזה אין כל חשש שמרצונו לכבדו יוסיף ויבשל מאכלים במיוחד עבורו. ומטעם זה, מותר – בתנאים מסוימים – אף להגדיל את כמוּת התבשיל המתבשל עבור ישראל, כדי שיספיק גם עבור המשרת הגוי.
וגוי שנקלע לבית ישראל ביום טוב, מותר להציע לו לאכול מהמאכלים שכבר הוכנו עבור בני הבית; אבל אסור להפציר בו לעשות זאת, מחשש שמתוך התעסקותו ברצון לכבד את הגוי במאכלים, יוסיף ויבשל מאכלים במיוחד עבורו.
[שו"ע תקיב, א, משנ"ב ט-יב, וביה"ל ומותר; ביאורים ומוספים דרשו, 11]
האם מותר לבית מלון בבעלות יהודית לארח גויים ביום טוב?
בהמשך לאמוּר: בנוגע למוסדות ציבוריים, כגון בתי חולים ובתי שיקום, השייכים לישראל ופועלים גם בשבתות ובימים טובים, וחלק מהצוות, כגון רופאים ואחיות, הם גויים או מומרים (ראה תקציר לאתמול) – יש מפוסקי זמננו שהורה, כי אם על פי הסכם העבודה הם רשאים לאכול מהאוכל המתבשל במוסד, מותר להוסיף לתבשיל המתבשל עבור ישראל את הכמוּת הנצרכת עבורם, כדין משרת גוי בבית פרטי.
אולם, בנוגע לבית מלון השייך לישראל, יש שהורו, כי אסור לארח בו גויים ומומרים ביום טוב, כיון שבית המלון מפרסם את עצמו, ומעונין שיגיעו אליו אורחים, והרי זה נחשב כאילו הזמינו את הגויים והמומרים לסעודה ביום טוב; (ויש שצידד להתיר זאת, במקרים מסוימים).
[ביאורים ומוספים דרשו תקיב, 10; וראה עוד שם]
האם מותר לומר לגוי לבשל בשר עבור גוי אחר ביום טוב?
חכמינו ז"ל אסרו לומר לגוי לעשות מלאכה בשבת וביום טוב, ואף אם עשיית המלאכה היא לצורכו של גוי, ולא לצורכו של ישראל. ובמקרים מסוימים, התירו אמירה לגוי לעשות פעולה האסורה רק מדרבנן, אף עבור ישראל. כיֶתר איסורי שבת מדרבנן, מכונֶה איסור אמירה לגוי בשם 'שבוּת', ואמירה לגוי לעשות איסור דרבנן מכונָה 'שבוּת דשבוּת'.
וביום טוב, למרות שאסור לישראל לבשל עבור גוי, מותר לו לומר לגוי לבשל עבור עצמו, או עבור גוי אחר, משתי סיבות: האחת, שמלאכת הבישול היא דבר המותר לישראל ביום טוב לצורך ישראל. והשניה, שמלאכת 'אוכל נפש' אסורה לצורך הגוי, מחמת שביַחס לישראל אינו נחשב כ'נפש'; אבל כלפי עצמו, או כלפי הגוי האחר, נחשב הגוי כנפש, ונמצא שהמלאכה היא מלאכת אוכל נפש.
[שעה"צ תקיב, יג; ביאורים ומוספים דרשו, 10]