בפרשת השבוע נאמר: "וַהֲשִׁמּוֹתִי אֶת מִקְדְּשֵׁיכֶם", והמשנה במסכת מגילה מפרשת: "קדושתם אף כשהם שוממים", ולפיכך: "בית הכנסת שחרב. אין פורשים לתוכו מצודות, ואין שוטחין על גגו פירות, ואין עושים אותו קפנדריא". הלכה זו נאמרה ביחס לבית הכנסת שחרב, כיון שפעולות אלו מצויות יותר במקום חרב, אך ברור ש'כל שכן' הוא – שפעולות אלו אסורות בבית כנסת העומד על תילו.
קפדנריא – פירושה מעבר המקצר את הדרך בין שני מקומות, והמובן בהקשר זה הוא, שבית כנסת שיש לו שני פתחים, אסור להשתמש בו כמעבר, דהיינו להכנס לתוכו רק כדי לצאת בפתח השני, מפני שאסור להכנס לבית הכנסת שלא לצורך מצוה. ברם, אם נכנס לבית הכנסת כדי להתפלל או ללמוד, או לכל דבר מצוה אחר – מותר לו לצאת בפתח השני על אף שהדבר מקצר את דרכו; ואף מצוה יש בדבר, כדי שיהא נראה כמחבב את המקום וחפץ להלֵּך בו עד לפתח האחר.
ואם לומד מעט בבית הכנסת טרם יציאתו בפתח האחֵר, מותר לעבור בו ולקצר את דרכו, כיון שאז נחשב שנכנס לבית הכנסת לדבר מצוה. והוא הדין אם שוהה מעט בבית הכנסת, כיון שהשהייה בבית הכנסת אף היא מצוה.
ושני בתי כנסת הבנויים בבנין אחד וצמודים זה לזה, ויש ביניהם דלת המאפשרת לעבור מזה לזה – אם אחד מהם פנימי והשני חיצוני, ולא ניתן להכנס לפנימי אלא דרך החיצוני, אין צורך ללמוד או לשהות מעט בחיצוני טרם שיעבור אל הפנימי; אך אם ניתן להכנס לשניהם מבחוץ, יתכן שהמעבר דרך האחד אל השני נחשב ל'קפנדריא'. ויש שהורה שהמעבר בין חדרים אלו אינו נחשב כלל לקפנדיא, כיון ששניהם נחשבים כבית כנסת אחד.
ומהטעם האמור, שאסור להכנס לבית הכנסת כי אם לדבר מצוה – אסור להכנס לבית הכנסת מפואר, או שיש בו ארון קודש מפואר, רק כדי לראותם, ולפיכך, הנכנס כדי לראותם צריך ללמוד בבית הכנסת או לשהות בו מעט.
ועשיית קפנדריא דרך הפרוזדור של בית הכנסת – מותרת; ואף אם הוא משמש בקביעות לתפילה מחוסר מקום, כיון שמלכתחילה לא ייעדוהו לבית הכנסת, ואין בו קדושה. ועזרת נשים – נחלקו הפוסקים אם יש לה דין קדושת בית הכנסת, ולדעת המחמירים, אסור גם להשתמש בעזרת נשים כמעבר.
[שו"ע או"ח קנא, א ו־ה, משנ"ב כא, וביה"ל ד"ה לעשותו וד"ה לקצר; ביאורים ומוספים דרשו, 39-41]