יום חמישי כ"א באב תשע"ח
האם מותר להוציא מהמרק יֶרֶק שאינו חפץ בו כשחבירו יאכלנו לאלתר?
כפי שלמדנו אתמול, שני מיני מאכלים, שחפץ לאכול אחד מהם, נחשב המין האחר כפסולת לגביו. ואם חפץ לאכול מין אחד בתחילת הסעודה, ואת האחר בסוף הסעודה – נחלקו הפוסקים אם המין האחר נחשב כפסולת לגבי המין שחפץ לאוכלו תחילה.
ואם מוציא מהתערובת מאכל שהוא אינו חפץ בו, וחבירו חפץ בו, אך עיקר מטרתו של המוציא היא לסלק מאכל זה מהתערובת – יש אומרים שרשאי לעשות כן, כיון שכלפי חבירו נחשב הדבר כהוצאת אוכל מהתערובת; ויש שהסתפק בדבר.
וחתיכות גדולות וקטנות של מין אחד, אינן נחשבות לשני מינים ואין בהם איסור בורר. (ויש שמחמיר גם במין אחד, אך דעת רוב הפוסקים כנ"ל). אולם, חתיכות ממין אחד, שבחלקן אינן ראויות לאכילה אלא בשעת הדחק, וכגון שהן רקובות מעט, או ש'נשרפו' מעט בבישול, וכדומה – יש איסור דרבנן בהוצאת חלק זה מהתערובת, משום שנראה כבורר פסולת מתוך אוכל.
[שו"ע שיט, ג, משנ"ב ז ו־טו, ושעה"צ ח; ביאורים ומוספים דרשו, 13-14; וראה שם, 17]
האם מותר לנגב סכו"ם מעורב ואגב כך למיינו?
ומה נחשב לשני מיני מאכלים? שני מיני דגים, שני מיני עופות, ואף בשר צלי ובשר מבושל. ותפוחים חמוצים (הראויים לאכילה אף שלא בשעת הדחק) ומתוקים, ספק אם נחשבים כמין אחד. וחלקי עוף שונים – נחלקו הפוסקים אם נחשבים כשני מינים.
ובדומה לשני מיני מאכלים, יש איסור מלאכת 'בורר' גם בכל תערובת של שני מינים, כגון כלים ובגדים; והיינו, שאסור למיינם אלא ביד, ובמטרה להשתמש בהם לאלתר; ואם חפץ להשתמש רק באחד מהם – יוציא בידו את זה שחפץ להשתמש בו. ושני בגדים זהים שצבעם שונה, ומקפיד ללבוש דווקא צבע מסוים – הרי הם כשני מינים.
ותערובת סכו"ם רטובה – נחלקו הפוסקים אם הניגוב נחשב כשימוש מסוים בכלי, וממילא מותר להוציא אחד אחד ולנגבו, ומאחר והוא בידו שוב אינו מעורב ומותר להניחו במקומו; או שכיון שהוצאתו מהתערובת היא על דעת למיינו, הרי זה נדון כמיון תערובת.
[שו"ע שיט, ג, ומשנ"ב טו; ביאורים ומוספים דרשו, 19-21]
האם יש איסור בורר בהסרת שכבה של בגדים כדי להגיע לבגד המונח מתחתיה
איסור בורר הוא גם בחתיכות גדולות של מאכלים, שכל אחת ניכרת בפני עצמה, אם אינן מסודרות בפני עצמן אלא מעורבות. ואין הגדרה מדויקת מהי תערובת, אלא כל שנראות החתיכות בעיני בני אדם כתערובת, יש בהן איסור בורר. ולכן, לדוגמה, שתים ושלוש חתיכות, אינן נחשבות לתערובת.
אולם, הסרת שכבה של מאכלים המונחים בקערה כדי להגיע למאכל שבתחתיתהּ, או הסרת חלק מערימת בגדים כדי להגיע לבגד המונח בתחתיתהּ – יתכן שאין עליהן 'שֵׁם' ברירה כלל, כיון שבכך שהדברים מונחים זה על גבי זה אינם נחשבים כתערובת. ואף אם נחשיבֵם כתערובת – אין להחמיר אלא כשמסיר את השכבה העליונה ודעתו להשתמש בה לאחר מכן; אך אם אין דעתו כלל על החלק שמסיר, וכל כוונתו רק לפלס את דרכו אל מה שחפץ בו, אין זה נחשב לברירה. ויתכן שהדבר מותר גם כשאינו יודע אם אכן המאכל המבוקש או הבגד המבוקש נמצאים שם, אלא מבקש לחפשם.
[שו"ע שיט, ג, משנ"ב יד-טו, וביה"ל ד"ה לאכול; ביאורים ומוספים דרשו, 15 ו־22