יום רביעי ה' בתשרי תשפ"א
האם מותר להוציא ביום טוב את הפתילה מתוך השמן רק לרגע?
מלאכת 'המבעיר' האסורה בשבת, אינה כוללת רק הבערת אש שלא היתה קיימת, אלא גם תיקון אש קיימת באופן שתבער טוב יותר, או הגדלת אש קיימת. ולכן, לדוגמה, הטיית בזיך של נר – שבו שמן ופתילה דולקת – באופן שהשמן מתקרב אל הפתילה, נחשבת כהבערה, משום שהדבר גורם להגדלת אור הנר.
וכן מלאכת 'המכבה' האסורה בשבת, אינה כוללת רק כיבוי אש לחלוטין, אלא גם עמעום האש והקטנתה. ולכן, בדומה לדוגמה הנ"ל, הטיית הבזיך באופן שהשמן מתרחק מהפתילה, נחשבת ככיבוי, משום שהדבר גורם להקטנת אור הנר.
וכמו כן, הפחתה מחומר הבעירה של האש, עשויה לגרום במישרין לעמעום האש; ולכן, לדוגמה, אסור אף ביום טוב (בו אין על הנרות איסור 'מוקצה'), להוציא שמן מבזיך של נר דולק, או הוצאת הפתילה מתוך השמן אפילו רק לרגע; מפני שפעולות אלו גורמות לעמעום אור הנר. ואף כשהוצאת השמן מהבזיך היא לצורך 'אוכל נפש', ספק אם הדבר מותר.
[שו"ע תקיד, ב, משנ"ב יד ו־טז, שעה"צ טו, וביה"ל ד"ה בנר; וראה שעה"צ נו, ובתי כהונה א, יח-יט]
באיזה אופן ניתן להעביר את נרות השבת ממקום למקום?
בהמשך לאמוּר: נר דולק, הוא 'מוקצה' בשבת, אך בשעת הצורך מותר לטלטלו ב'טלטול מן הצד', כגון שמונח על גבי שולחן, (באופן שהשולחן לא נעשה 'בסיס' למוקצה), ומטלטלים את השולחן עמו. וביום טוב, הנר אינו מוקצה, ומותר לטלטלו. אולם, בין בשבת ובין ביום טוב, יש להקפיד שהטלטול לא יהיה באופן הגורם בוודאות לכיבוי, ובשבת, יש להקפיד גם שהטלטול לא יהיה באופן הגורם בוודאות להבערה.
ולכן, לדוגמה, אסור לרוץ ביום טוב עם נר שמן בידו, כיון שהדבר גורם להרחקת השמן מהפתילה. וכמו כן, שולחן שמונח עליו נר, מותר להעבירו ממקום למקום רק בנחת, משום שטלטול הנר בחוזקה גורם בהכרח להקרבת השמן אל הפתילה, או להרחקתו.
ונדון זה, אינו נוגע רק לנרות שמן, אלא גם לנרות המוצקים העבים, כגון 'נר נשמה', שבהם ניתך החלק הסמוך לפתילה והופך לנוזלי; והקרבת הנוזל אל פתילת הנר, נחשבת כהבערה, והרחקת הנוזל מהפתילה, נחשבת ככיבוי.
[ביאורים ומוספים דרשו תקיד, 14; וראה עוד במקורות המצוינים שם]
הביטוי הנדיר המופיע רק פעם אחת בכל המשנה ברורה: "וכן נהגתי בעצמי"
כאמוּר, הקטנת אש בשבת, אסורה משום מלאכת 'המכבה'. וביום טוב, בו מותרת מלאכת ההבערה, מותר לכבות אש או להקטינהּ, רק כאשר פעולה זו עצמה גורמת להבערת האש, או להגדלתה, לאלתר, (וראה במקורות). אולם, הקטנת האש בפעולה שאינה גורמת להגדלתהּ, אלא שהיא נעשית לצורך הגדלת האש לאחר מכן – אסורה.
ונדון זה, היה מצוי בזמנים עברו, במנורת נפט, שבה נהגו להצית את הפתילה מחוץ למנורה, ולאחר מכן להשחיל אותה אל תוך המנורה באמצעות בורג ייעודי, ובשעת ההשחלה התעמעמה מעט האש שבראש הפתילה, ולאחר מכן שבה ובערה כראוי. וכתב על כך המשנה ברורה, שפעולה זו נחשבת ככיבוי, ואף מיותרת, משום שניתן להצית את האש בפתילה כשהיא כבר קבועה במקומה בתוך המנורה; ועל כך מסיים המשנה ברורה בביטוי נדיר, שאינו מופיע בשום מקום אחר במשנה ברורה: "וכן נהגתי בעצמי".
[משנ"ב תקיד, טז, שעה"צ יח, וביה"ל ב, ד"ה מיד]