באיזה אופן מותר לנפנף על האש ביום טוב? • האם יש איסור עשיית אהל ביום טוב? • ומה צריך אדם להזהיר את בני ביתו בשעה הבישול ביום טוב? • שיעור הלכה מעניין במשנה ברורה חלק ה' סימן תק"ב סעיפים א' – ב' במסגרת לימוד 'דף היומי בהלכה'
אסור להוציא אש ביום טוב מן העצים, דהיינו, ע"י שמחכך אחד בשני או ע"י שמכה אחד על השני, וכן לא מן האבנים, וכן לא מן העפר, דהיינו, ע"י שיחכך רגבי אדמה זו בזו, וכן לא מן המים, דהיינו, ע"י שמוזג מים בכלי זכוכית לבן, ושם אותו בשמש, ובשעה שהשמש חמה, מקרב נעורת של פשתן אל הכלי והיא בוערת, וטעם האיסור, מבאר המ"ב, משום שהוצאת האש נחשבת מוליד, ואין להתיר הדבר מצד מכשירי אוכל נפש, שהרי זה מכשירי אוכל נפש שהיה אפשר לעשותם מערב יום טוב, שאסורים ביום טוב, והרי היה יכול להדליק את האש מערב יום טוב כדי שתהיה לו אש מוכנה ליום טוב עצמו, ובדיעבד אם עבר והוציא אש, מותר להשתמש בהם.
בשו"ת כתב סופר, אסר להדליק גפרורים ע"י שמכניס אותם לאפר כירה חם שאין בו אש, כיוון שיש בזה בעיה של מוליד, שהרי הוא ממציא דבר חדש, וכן לחכך גפרורים בברזל חם מלובן כמו בתנור ברזל, לא נראה להתיר, אבל אם יש שם גחלת בוערת, אפילו אם האש קטנה ולא נראית, מותר להדליק בה גפרורים.
אסור להשתמש במפוח ביום טוב כדי להבעיר את האש, משום שזה דומה למלאכת אומן, אבל מותר לנפנף על האש בבגד שעשוי לצורך זה מנוצות, ונהגו היתר להבעיר את האש במפוח של בעלי בתים וע"י שינוי, ומותר לכסות את האש בלילה כדי שתהיה האש שמורה לו למחר, וכן מותר לכסות את האש בעפר מוכן אם אינו מכבה אותה (ואע"פ שהכיבוי מותר לצורך אוכל נפש, שהרי מותר לצלות בשר ע"ג גחלים, בכ"ז יש לחלק, משום ששם הכיבוי הוא בשעת תיקון האוכל, אבל בענייננו הכיבוי הוא הרבה לפני כן, אבל יש מקילים בזה, מכיוון שאינו מכוון לכבות, ולכן אפילו אם יש כיבוי בכסוי העפר, מותר) אבל עפר שהוסק באותו יום והוא צונן, נחשב מוקצה, שהרי הוא לא ראוי לתשמיש, ואם העפר חם, הוא לא מוקצה, כיוון שראוי לצלות בו ביצה, וכל ההיתר לכסות את האש, הוא רק לצורך יום טוב ראשון, אבל אסור לכסות את האש לצורך יום טוב שני, משום שאסור לטרוח מיום טוב לחברו.
אסור לעשות ביום טוב או בשבת דבר שנראה כמו אהל, דהיינו, דבר שיש לו מחיצות וגג, שבתוכו יש חלל, והאיסור הוא רק כאשר הוא צריך את החלל שנוצר בתוכו, אבל אם אינו צריך את החלל, אינו חייב, ומביא השו"ע דוגמאות לכך, כגון, אם עושה שתי שורות משני הצדדים ומניח עליהם עצים מלמעלה, יש בזה חשש אהל, אלא צריך לשפוך את העצים בערבוב, או שעורך בשינוי, דהיינו, שיניח עץ למעלה, ומתחתיו עץ נוסף, וכן הלאה עד שמגיע לקרקע, אבל אם העצים היו מסודרים כבר מערב יום טוב, מותר להניח עליהם עצים מלמעלה, וכן כאשר רוצה להניח סיר אוכל על אבנים, אוחז את הסיר בידו, ומניח את האבנים מתחתיו, כלומר, הוא מתחיל מלמעלה למטה, אבל לא יניח אותו ע"ג האבנים, כיוון שיש בזה צורה של בניית אהל, וגם בזה, אם היו האבנים מונחות מערב יום טוב, אין בזה בעיה של אהל, וכן כשמניח מיטה, אוחז מלמעלה את המיטה עצמה, ומכניס את הרגליים מתחתיה, אבל לא יניח קודם את הרגליים ואח"כ את המיטה, כיון שזו הצורה של בניית אוהל, וכן לא יעמיד ביצים שורה ע"ג שורה עד שיעמדו כמו מגדל אם צריך את האוויר שביניהם, אלא ישנה ויתחיל מלמעלה למטה, וכן שולחן שיש לו דפנות עד הקרקע, הדפנות הם המחיצות, והשולחן הוא הגג, וצריך שינוי, אבל שולחן שאין לו מחיצות אלא יש לו רק רגליים, מותר להושיב אותו על הרגליים ואין בזה משום בניין, וי"א שאפילו אם המחיצות של השולחן מגיעות לקרקע, אם הוא לא צריך את האוויר שמתחתיו, מותר.
כתב השו"ע, חבילת עצים אגודים שהודלקה במדורה, כל עץ שלא נתפסה בו האש, מותר לשמוט אותו מהמדורה, וזה לא דומה לאדם שמסיר שמן מהנר שיש בזה איסור מכבה, מכיוון שכאן האש עדיין לא אחזה בעצים האלו, ולכן מותר להוציא את העצים האלו מהמדורה, אבל אם אחזה בו האש, אסור להוציא אותו מהמדורה כיוון שממעט את האש של המדורה, אבל הרמ"א לא מחלק בין עצים שהם אגודים לשאינם אגודים, וסובר שאם העצים הם במדורה אחת, אם יקח עץ אחד דולק, יש בזה איסור כיבוי שהרי כשמפריד אותו מהמדורה, מתמעט אורו, אבל הכל תלוי בכוונתו, שאם מוציא את העץ מהמדורה באופן שהוא יכבה, אסור, אבל אם מכוון כדי להניח אותו בצד אחר או במדורה אחרת, מותר, שהרי אינו מתכוון לכיבוי.
מותר לקחת עץ מהמדורה כדי להאיר את דרכו, ויש מחמירים בזה, ונכון להחמיר, וצריך להזהיר את בני ביתו כשמבשלים דגים, שלאחר הבישול לא יקחו את העצים הדלוקים באש, אלא יניחו אותם כך שישרפו.
השיעור המרתק בדף היומי בהלכה
מאת הרב אריה זילברשטיין שליט"א