יום שני כ"ז באדר תש"פ
האם מותר להאכיל דגן לבעלי חיים לפני פסח?
כאשר מניחים בפסח מזון העשוי מדגן לפני בעלי חיים, אין להניחו במקום לח, כדי שלא יחמיץ. ויש אומרים שצריך להקפיד על כך משלושים יום לפני הפסח, כדי שלא ישאר החמץ ברשותו מבלי משים. וכמו כן, אין להניח לפניהם מים לשתייה לפני פינוי שאריות הדגן שנותרו מאכילתם.
ויש שכתבו שלאחר נקיון מקום ההאכלה בעלי החיים לפסח, אין להאכילם בדגנים אף כשהמקום יבש, אלא בקטניות; וכך המנהג. והמאכיל את בהמותיו בחמץ – עובר על שלושה איסורים: איסור הנאה מחמץ, 'בל יראה', ו'בל ימצא', וזאת אף כשההאכלה מתבצעת בפועל באמצעות גוי, ובשטח של הפקר.
[שו"ע תסו, א, משנ"ב ה-ו, ושעה"צ ג; ביאורים ומוספים דרשו, 1 ו־7]
האם מותר לשרות מורסן וסובין במים בפסח?
קליפות הדגן – הן הקליפה הנושרת מהדגן בעת כתישתו, והן הקליפה הדקה הנותרת בנפה לאחר הניפוי – מחמיצים כחיטה עצמה, ולכן אסור להשרותם במים בפסח. קליפות אלו מכוּנות 'מורסן' ו'סובין', והמפרשים נחלקו איזו מהקליפות נקראת מורסן, ואיזו סובין. ויש מהראשונים שסוברים שמותר להשרותם במים כל עוד אינם שוהים במים יותר 'שיעור מיל' (18 דקות); אולם, לדעת השולחן ערוך אסור להשרותם אפילו רגע אחד.
וקליפת הקש שבתוכה מונחים גרגירי הדגן, אינה מחמיצה, ומותר להשרותה במים, או להאכילה לבעלי חיים במקום לח (ראה לעיל).
[שו"ע תסו, א, משנ"ב א-ג, וביה"ל ד"ה בשום; ביאורים ומוספים דרשו, 2]
האם מותר לשפשף את הגוף במורסן לאחר ההזעה בבית המרחץ?
בזמנים עברו היו נהוג לשפשף את הגוף במורסן (ראה לעיל) לאחר ההזעה בבית המרחץ. וכתבו הפוסקים שמן הדין הדבר מותר אף בפסח, כיון שהמורסן לא הושרה במים, וזיעת האדם המתערבת בו אינה מחמיצה את המורסן; אלא, שלפני שטיפת הגוף במים חובה לנקותו היטב משאריות המורסן, ואין אנו בקיאים בדבר, ולכן לכתחילה אסור לעשות כן בפסח. ובדיעבד, יש להמתין עד שבודאי יסורו מהגוף כל שאריות המורסן, או לחילופין לשוטפו היטב ב'מי פירות'.
ואם מזיע שלא מחום האש, אלא מֵההבל של מי המרחץ החמים, אסור מן הדין לשפשף את הגוף במורסן, כיון שזיעה זו מחמיצה את המורסן.
[שו"ע תסו, ב, ומשנ"ב ז; ביאורים ומוספים דרשו, 8]