יום שלישי כ"ו בכסלו תש"פ
האם מותר להאכיל בעלי חיים של הפקר מחמץ של גוי בפסח?
אסור להאכיל חמץ בפסח לבעלי חיים, בין אם החמץ או בעלי החיים שייכים למאכיל, ובין אם הם של גוי, או שהם הפקר, משום שהמאכיל נהנה בכך שמתמלא מבוקשו להשביע את בעלי החיים, והנאה מחמץ אסורה גם בחמץ של גוי או של הפקר.
ובחמץ של הפקר, אסור הדבר גם משום שיתכן כי בשעת הגבהת החמץ זוכה המאכיל בחמץ, ועובר ב'בל יֵראה'; ואף אם אינו זוכה בחמץ, אסור להגביהו בפסח, מחשש שיבוא לאוכלו.
ובמקרה שבעל חיים רודף אחר אדם כדי להזיקו, כגון כלב הרודף כדי לנשוך – מותר להשליך לפניו חמץ במטרה להסיח את דעתו, כיון שאין בכך הנאה מגוף החמץ, אלא מניעת נזק בלבד.
[שו"ע תמח, ו, משנ"ב כז-כח, ושעה"צ עו; ביאורים ומוספים דרשו, 101 ו־103]
האם מותר לראובן להאכיל את בהמתו של שמעון מפירות ערלה של לוי?
כאמוּר: האכלת בעלי חיים בחמץ נחשבת להנאה מהחמץ. ויש מהפוסקים שנראה מדבריהם שהנאה זו אסורה מדאורייתא; ולדבריהם, גם באיסורי הנאה אחרים, כגון פירות ערלה, אסור להאכיל בעלי חיים שאינם שלו.
אך יש אומרים שהנאה זו אסורה רק משום חומרת איסור חמץ, ואילו באיסורי הנאה אחרים מותר להאכיל בעלי חיים שאינם שלו; ויש שמסתפק בדבר. ואף לדעה זו, אסור להאכיל בעלי חיים שאינם שלו בחמץ שעבר עליו הפסח, למרות שאיסור ההנאה ממנו הוא רק מדרבנן.
מאידך, גם בחמץ, האיסור הוא רק להאכיל את בעלי החיים, או להניח את החמץ לפניהם; אבל מותר להניח את החמץ באֵזור שמצויים בו בעלי חיים, למרות שידוע כי יגיעו אליו ויאכלוהו.
[משנ"ב תמח, כו, ושעה"צ עה]
האם מותר לשתות בפסח חלב של פרה שאכלה חמץ, ומה דין אשה מינקת?
פרה שאכלה חמץ בפסח – גם כשלא נעשה בכך איסור, וכגון בבהמה של גוי שהגוי האכילהּ בחמץ – יש אוסרים לשתות את חֲלָבָהּ בפסח, ויש מתירים.
ויש המתירים לשתות את חלבה לאחר שחלפו עשרים וארבע שעות משעת אכילת החמץ; ויש אומרים שאם ביום שבו אכלה את החמץ אכלה שתי 'ארוחות' נוספות שאינן חמץ, מותר לשתות את החלב אף באותו היום.
ויש המחמירים שלא לשתות בפסח אף חלב שנחלב לפני הפסח מפרה שאכלה חמץ, כשנחלב בתוך עשרים וארבע שעות לאכילתה.
אולם, אשה מניקה, אינה צריכה להימנע מאכילת חמץ בסמוך לפסח – במטרה שהתינוק לא יינק חלב שנוצר מחמץ – משום שאין זו אלא חומרא, ולא החמירו בכך לגבי תינוק.
[משנ"ב תמח, לג; ביאורים ומוספים דרשו, 112]