הרב משה גרין
אסור להסיר בשבת פסולת המעורבת במאכל, משום איסור 'בורר'. ונחלקו הפוסקים בנוגע להוצאת פסולת מתוך התערובת, כאשר נוטל יחד עמה מעט מהמאכל: לדעת המשנה ברורה הדבר מותר, משום שאינו מפריד את הפסולת מהאוכל בפני עצמו; ולדעת החזון איש הדבר אסור, משום שגם באופן זה נתקן המאכל הנותר ונברר מהפסולת שהיתה מעורבת בו.
אולם, כאשר נוטל יחד עם הפסולת כמות גדולה מהמאכל, באופן שאינו מוגדר כנטילת פסולת מן האוכל אלא כחלוקת התערובת לשני חלקים, או כשמדובר בפסולת שאינה מוגדרת כמעורבת עם כל המאכל, אלא רק בנקודת המגע שלה המאכל – מותר הדבר אף לדעת החזון איש.
ומספר דוגמאות לדין זה: א. גרעין של לימון שנפל לסלט – אסור להוציאו ממנו, משום שבורר פסולת מן האוכל, ואם מוציא יחד עם הגרעין מלוא הכפית מהסלט – תלוי הדבר במחלוקת הנ"ל, אך אם מוציא מהקערה מלוא הצלחת מהסלט – מותר הדבר לכל הדעות.
ב. האוכל חתיכת דג או עוף שיש בהם עצמות, ומוציא עצם עם מעט בשר – תלוי הדבר במחלוקת הנ"ל. אולם, אם מוציא את העצם ומוצץ את הלחלוחית שיש עליה, הרי זה מותר לכל הדעות, משום שפעולה זו מוגדרת כחלק ממעשה האכילה ולא כהוצאת הפסולת מן האוכל.
ג. תוית המודבקת על גבי חלה – אסור להסירה משום איסור בורר, אולם אם מסיר קליפה דקה מהחלה יחד עם התוית – הרי זה מותר לכל הדעות, כיון שהתוית אינה פסולת המעורבת בכל החלה, ואין בהסרתה תיקון של כל החלה, אלא היא מעורבת בנקודת המגע שלה בחלה בלבד, וכיון שהפריד את מקום המגע שלה יחד עמה, אין כאן הפרדה של פסולת ממאכל.
ד. תפוח שנרקב מקצתו, או עוגיה שחלקה נחרך בשעת האפייה, וכדומה, ואותו מקצת אינו ראוי לאכילה, (אף אם בשעת הדחק הוא ראוי לאכילה) – אסור לחתוך את החלק המקולקל לבדו, שהרי זה בורר פסולת ממאכל. ואם חותך עמו מעט מהחלק שאינו מקולקל – תלוי הדבר במחלוקת הנ"ל, כיון שהסרת החלק המקולקל מהווה תיקון לכל התפוח; אך אם חותך במרחק מהחלק המקולקל, הרי זה מותר לכל הדעות.
[ביה"ל שיט, ד, ד"ה הבורר, ד"ה מתוך, וד"ה חייב; חזו"א או"ח נג; ארח"ש ג, סד-סט, ובהערות]