יום שלישי כ"ט בתמוז תש"פ
האם מותר לאכול מבשר בכור בהמה בזמן הזה?
בכור בהמה טהורה, חובה להקריבו על גבי המזבח, ולאחר מכן מותר בשרו באכילה. ובזמן הזה, שבעוונותינו חרב בית המקדש, אסור לשוחטו ולאוכלו אלא אם כן נוצר בו בו מום 'מובהק'. ואף כשנוצר בו מום, חובה להתיר את שחיטתו תחילה על ידי 'מומחה', או על ידי שלושה 'הדיוטות', דהיינו שיודעים לפחות ידיעה מועטת בתורה. והמנהג הוא להתיר את הבכור על ידי תלמיד חכם בצירוף שני 'הדיוטות'.
ואם המום נעשה בידי אדם, אסור לשחוט את הבכור עד שייווצר בו מום אחר מאליו. ואם נשחט הבכור באיסור, דהיינו שלא הותר תחילה על ידי מומחה או שלושה הדיוטות, או שהמום נעשה בידי אדם – אסור לאכול את בשרו.
[שו"ע תצח, ט, ומשנ"ב נ ו־נד; שו"ע יו"ד שט, ב, וערוה"ש שם, ה]
אילו הוראות אסור לחכם להורות ביום טוב?
בהמשך לאמוּר: התרת הבכור על ידי 'מומחה' או שלושה הדיוטות, אסורה בשבת וביום טוב, משום שבניגוד להוראת חכם רגילה – בה הוא רק מוסר את הידוע לו, ואינו מחדש דבר בעצם הוראתו – הוראת ההיתר בבכור היא פעולה של הֲחָלַת ההיתר על הבכור, שהרי אינו ניתר בלעדיה אף כאשר התעוור בשתי עיניו וברור לכל אדם כי זהו מום המתיר בשחיטה; ומעשה ההתרה דומה אפוא ל'תיקון כלי', האסור בשבת וביום טוב.
ויש מהפוסקים שכתב שאף הוראה לגבי תערובת איסור והיתר אסורה בשבת וביום טוב, אך רוב הפוסקים חולקים עליו, ומתירים, וכן הלכה.
[משנ"ב תצח, נ, וביה"ל ט, ד"ה יכול]
באיזה מקרים יש 'מוקצה לחצי שבת'?
'מוקצה לחצי שבת', פירושו: חפץ שבזמן 'בין השמשות' של כניסת השבת היה ראוי לשימוש, ובמהלך השבת התקלקל באופן שיצא מכלל שימוש, או שנאסר בשימוש מסיבה כלשהי. להלכה – אם במהלך השבת חזר החפץ לתיקנו, או שהתבטל איסור השימוש בו, אינו נחשב עוד כמוקצה, ומותר להשתמש בו בשבת זו.
אולם, במקרים בהם הסבירות שהחפץ ישוב לתיקונו או שיתבטל האיסור – במהלך השבת – נמוכה עד מאד, החפץ נאסר בשימוש לכל השבת, גם אם שב לקדמותו. כמו כן, חפץ ש'נדחה בידים' משימוש בשבת, וה'דחייה' התבטלה; וכגון חפץ שבעליו אסרו את ההנאה ממנו בנדר לכל השבת, והנדר הותר בשבת, (וראה במקורות) – הריהו מוקצה לכל השבת.
[משנ"ב תצח, נג, וביה"ל ט, ד"ה אבל; ביאורים ומוספים דרשו, 52; וראה שו"ע שמא, א]