יום רביעי י' בתשרי תשע"ט
האם מותר לגמ"ח תרופות לספק תרופה לגוי בשבת?
כפי שלמדנו, אסור לאפשר לגוי להוציא חפצים של ישראל, מרשותו של ישראל לרשות הרבים, בשבת. ובמקרה שיש בדבר חשש לגרימת שנאה, ניתן להקל בכך ברשות הרבים דרבנן.
וכגון, שחלה הגוי וזקוק לתרופה הנמצאת בביתו של ישראל, ואינו יכול לבוא לביתו של ישראל, ומאידך, לא ניתן לסרב בתואנה ששבת היום, כיון שידוע לגויים שישראל מחללים את השבת לצורך חולה; ואם יסרב הישראל לשלוח את התרופה אל הגוי, יגרום הדבר לשנאה.
וכן ניתן להקל בכך – ברשות הרבים דרבנן – לצורך מצוה. ובכל מקרה, אין למסור את החפץ לידי הגוי, מחשש להשתתפות הישראל במלאכת ה'הוצאה' של הגוי, אלא יש להניחו לפני הגוי והוא יטלנו.
[שו"ע שכה, ב, משנ"ב ט ו־יא, ושעה"צ י ו־יג; וראה שם, יד]
האם מותר לאכול לחם שאפה גוי בימות החוֹל?
חכמינו ז"ל אסרו לאכול לחם שנאפה בידי גוי, אף כשאין ספק בנוגע לכשרותו; ורק במקרה שלא ניתן להשיג לחם אחֵר, התירו לאוכלו. מן הדין אין איסור אלא בלחם שאפה הגוי לצורכו הפרטי, אבל לחם שאפה במטרה למוכרו, המכונה: 'פת פַּלְטֵר', יש שנהגו לאוכלו.
אולם, פת פלטֵר שנאפתה בשבת, דינהּ שונה: במקום שרוב תושביו ישראל, הרי זה נחשב שכוונת הגוי באפייתו עבור ישראל, ואסור לאוכלהּ בשבת, כדין כל מלאכה שעושה הגוי בשבת עבור ישראל, שאסור להנות הימנה בשבת; ובמקום שרוב תושביו גויים – נחלקו הפוסקים אם מותר לאכול את הפת; ובשעת הדחק, או לצורך מצוה – ניתן להקל; אך אין לשלם מראש בערב שבת, כיון שאז נחשב שנאפתה עבור ישראל.
[שו"ע שכה, ד, משנ"ב וביה"ל ד"ה לעצמו; (ביאורים ומוספים דרשו תרג, 2)]
מדוע אסור לאכול לחם שאפה גוי בשבת?
כאמוּר, לחם שאפה גוי בשבת במטרה למוכרו לגויים – (לכתחילה) אסור לאוכלו בשבת. ואם קיים ספק שמא נאפה בערב שבת, ויתכן שכבר לפני כניסת השבת השתנתה חזותו מבצק למאפה – מותר לאוכלו.
ונחלקו הפוסקים בטעם האיסור האמוּר: יש אומרים שאם האפייה הֵחלה בשבת, הרי הקמח או הבצק היו מוקצה בכניסת השבת, ונעשו מוקצה לכל השבת; יש אומרים שהאיסור הוא משום 'נוֹלָד'; ויש אומרים שהאיסור הוא מחשש שמא יבקש הישראל מהגוי לאפות עבורו לחם נוסף.
ולמרות שבדרך כלל מותר להנות ממלאכה שעושה הגוי עבור עצמו, החמירו חכמים בדברי מאכל, כיון שאדם להוט אחריהם, ונגרר מאכילה אחת לחברתה, ועלול לבקש מהגוי לאפות או לבשל עבורו עוד.
[משנ"ב שכה, טז, וביה"ל ד"ה בשבת; ביאורים ומוספים דרשו, 12-13]