יום שני כ"ז בחשוון תש"פ
האם מותר לאכול בערב פסח אחר חצות תערובת שיש בה חמץ?
כפי שלמדנו, חכמינו ז"ל החמירו באיסור חמץ בפסח, שכאשר הוא מתערב בדבר היתר, התערובת נאסרת באכילה אף כאשר מדובר ב'משהו' חמץ, שאינו נותן טעם בתערובת.
אולם, לא החמירו חכמים כן אלא בפסח עצמו, אבל בערב פסח לאחר חצות, למרות שאיסור ההנאה מחמץ בשעה זו הוא מדאורייתא – לא החמירו חכמים בו חכמים כשהוא בתערובת, אלא דין התערובת כמו בשאר האיסורים, כלומר, פעמים שהאיסור בטל ברוב, ופעמים שהוא בטל רק בשישים, דהיינו כשכמות ההיתר היא פי שישים מכמות האיסור.
ו'בנותן טעם לפגם', כגון כלי שבישלו בו חמץ, ולאחר יותר מעשרים וארבע שעות בישלו בו מאכל אחר, וטעם החמץ הבלוע בכלי ויוצא בעת הבישול נחשב כטעם 'פגום' – התערובת מותרת אף כשכמוּת ההיתר אינה פי שישים מכמות האיסור.
ויש שהחמירו גם בערב פסח באיסור 'משהו' חמץ, ואף ב'נותן טעם לפגם'.
[שו"ע תמז, ב, ומשנ"ב טו-יז; ביאורים ומוספים דרשו, 25]
כיצד יתכן שמאכל מסוים מותר באכילה בפסח של שנה זו משום שבפסח של השנה הבאה יֵאסר החמץ באכילה?
בהמשך לאמוּר: הסיבה שלא החמירו חכמים באיסור החמץ בערב פסח שיאסור תערובת ב'משהו', היא משום שאין עונש 'כרת' על אכילתו בשעה זו.
ולמרות שהחמץ עתיד להיות מותר לאחר הפסח – ו'דבר שיש לו מתירין' אינו בטֵל בתערובת של 'מין במינו' – אין החמץ נחשב לדבר שיש לו מתירים, מאחר ובפסח של שנה הבאה ישוב לאיסורו, ולכן הוא בטֵל. (אולם, יש אומרים שחמץ נחשב לדבר שיש לו מתירים, ויש מקרים שבהם צירפו הפוסקים דעה זו לחומרא).
ברם, אין לערב חמץ בתערובת לפני הפסח על מנת לאוכלו בזמן האיסור, ואם עבר ועירב – אם החמץ מהווה מרכיב עיקרי וחשוב ותערובת, חובה לבערו; ואם לא ביערו, הריהו אסור בהנאה אף לאחר הפסח.
ובנוגע לדינהּ של התערובת בימי הפסח כאשר לא עירבו את החמץ על מנת לאוכלו בפסח, ראה במקורות.
[שו"ע תמז, ב, משנ"ב טו, שעה"צ י-יא (וראה שם, יד), וביה"ל חמץ; ביאורים ומוספים דרשו, 24 ו־31, וראה שם, 29-30]
חמץ 'נוקשה' – האם הוא אוסר תערובת ב'משהו'?
כאמוּר, חמץ בערב פסח לאחר חצות, לא החמירו בו חכמים שיאסור תערובת ב'משהו', מאחר ואין על אכילתו עונש כרת.
ונחלקו הפוסקים בנוגע לחמץ 'נוקשה' – דהיינו חמץ שתהליך חימוצו לא הושלם, או שמלכתחילה לא היה ראוי לגמרי לאכילה, וכיוצא בו, (ראה במקורות) – אשר אין על אכילתו עונש כרת, ולהלכה נוקטים שאף אינו אסור כלל מדאורייתא, אלא מדרבנן:
יש אומרים שאם התערב 'משהו' ממנו בדבר אחר בפסח, לא חילקו חכמים בתקנת איסור 'משהו' בחמץ, והחמירו אף בו שיאסור את התערובת; אבל אין חובה לבער תערובת זו.
ויש אומרים שלא החמירו בו, ודינו לענין 'ביטול' כשאר האיסורים. ובשעת הדחק, ניתן להקל.
מאידך, ביום שמיני של פסח בחוץ לארץ – לכל הדעות, אף שאיסור החמץ בו הוא רק מדרבנן, הריהו אוסר תערובת ב'משהו'.
[משנ"ב תמז, טו; ביאורים ומוספים דרשו, 26-27; וראה משנ"ב תמב, ב; וראה עוד ביאורים ומוספים דרשו שם, 17]