אדם שמת ביום טוב ראשון שהדין הוא שאסור ליהודי להתעסק בקבורתו האם מותר להמתין ליום טוב שני כדי שיתעסקו בו יהודיים? │ מה הדין במת בשבת וביום הכיפורים? │ וכיצד ינהגו הקברנים כאשר מת אדם ביום טוב והשאיר צוואה לקוברו בקברות אבותיו בעיר אחרת ? │ תמצית שיעור הלכה במשנה ברורה הלכות יום טוב במסגרת לימוד 'דף היומי בהלכה' [משנ"ב חלק ה', סימנים תקכ"ו סעיף ב' עד סעיף ד' ברמ"א]
טיפול במת ביום טוב שני
מת שמוטל לקבורה ביום טוב ראשון, מכיוון שיום טוב ראשון הוא מדאורייתא, אסור ליהודי להתעסק בקבורה שלו, ולכן, אסור לעשות מלאכות דאורייתא על ידי יהודי לצורך קבורת המת, כגון, לחפור לו קבר, או לעשות לו ארון ותכריכים, אלא יתעסקו בו גויים, אבל ביום טוב שני שהוא מדרבנן, מותר להתעסק בקבורתו על ידי יהודי, ומת ביום טוב ראשון שאסור להתעסק בקבורתו על ידי יהודי, הדין הוא, שאסור להלין את המת עד יום טוב שני כדי שיתעסקו בו יהודיים, ובמשנה ברורה לעיל מובא, שיש כבוד המת בכך שמתעסקים בקבורתו יהודיים, ולכן, מותר ליהודי להעביר מים לצורך טהרת המת, משום שמתוך שהותרה לצורך הותרה שלא לצורך, ואף על פי שכדי שיהיה היתר של 'מתוך' צריך שיהיה צורך קצת, מבואר במשנה ברורה, שזה עצמו שמתעסקים בו יהודיים ולא גויים, נחשב 'צורך קצת', אבל אסור להלין את המת כדי שיתעסקו בו יהודיים, אלא יקברו אותו ביום טוב ראשון על ידי גויים, ומביא הביאור הלכה בשם האחרונים, שאם ישהו אותו עד ליום טוב שני, צריך עיון האם מותר לקבור אותו על ידי יהודיים.
טיפול במת בשבת וביום הכיפורים
כל ההיתר להתעסק בקבורת המת על ידי גויים, זה רק ביום טוב ראשון, אבל בשבת וביום הכיפורים, אסור אפילו על ידי גויים, ואסור אפילו להוציא אותו על ידם (שזה רק שבות) ולהניח אותו בכוך העשוי מאתמול, ואין בזה עניין של כבוד המת, כי אדרבה, כבוד המת הוא שלא יתחלל שבת ויום הכיפורים החמורים על ידי המת.
מלאכות המותרות בעשייה עבור המת
ביום טוב שני, מותר שיתעסקו יהודיים במת, ואפילו אם המת לא נשתהה, ויש בו חשש רחוק שהוא יסריח, בכל זאת לא ממתינים איתו למוצאי יום טוב שני, אלא מתעסקים איתו ביום טוב שני, ומותר לחתוך לצורכו הדס מהמחובר במקומות שנוהגים בזה, וכן לעשות לו תכריכים, דהיינו, לחתוך ולתפור, ואם יש תכריכים מוכנים כמידת המת, לא יעשו חדשים, ואם הם מטונפים, מותר לכבס אותם, וכן מותר לעשות לו ארון, ולחפור לו קבר, ולחמם לו מים לטהרתו, ולקצוץ לו את השיער, אבל מכיוון שיש שכתבו, שכל מה שאפשר למעט בחילול יום טוב, ממעטים, לכן, במקום שיש בני חבורה שהם רגילים להתעסק בצרכי המת, אין רשות לאחרים לעסוק בקבורת המת, ואם אין באותה העיר בית קברות ליהודיים, מותר להוליך אותו לעיר אחרת שיש בה בית קבורת ליהודיים ואפילו חוץ לתחום, ומשכירים לו ספינה להוליכו ממקום למקום, ואם יש בית קברות בעיר, רק שהמת ציווה לפני מותו לקבור אותו בקברות אבותיו בעיר אחרת, לא מחללים יום טוב בשביל זה, אבל כיוון שמצוה לקיים דברי המת, מלינים אותו עד לאחר יום טוב, ואחר כך מוליכים אותו לקברות אבותיו, ואם יש חשש שהוא יסריח עד אז, קוברים אותו ביום טוב בעיר שלו, ואפילו אם אפשר להתעסק בו על ידי גויים, בכל זאת יתעסקו בו יהודיים, וכל זה משום שיום טוב שני נחשב כחול לעניין מת.
התעסקות בצורכי המת בפרהסיא
אדם שאינו מפורסם, מותר לעשות את המלאכות עבורו רק בחצרו של המת, כדי שידעו כולם שהמלאכות נעשות לצורכו, אבל אדם המפורסם, מותר לעשות מלאכות עבורו אפילו בשוק, ובמקומות שאין בעיר הרבה יהודיים, גם אם המת הוא אדם שאינו מפורסם, מותר לעשות עבורו את כל המלאכות אפילו לא בחצרו של המת, משום שאין הרבה יהודיים בעיר וכשמת אדם אחד, כולם יודעים מזה.
השיעור המרתק בדף היומי בהלכה
מאת הרב אריה זילברשטיין שליט"א