נפסק להלכה בשו"ע הלכות נטילת ידיים (סי' קנח סעי' ד), שהאוכל דבר שטיבולו במשקה [באחד משבעה משקים] צריך ליטול ידיו בלא ברכה.
וביאר המשנ"ב (ס"ק כ) שכיון שיש מקצת מהראשונים שלא הצריכו נטילה לדבר שטיבולו במשקה משום שאין אנו היום אוכלים בטהרה [שכולנו טמאי מתים], לכן יש ליטול בלא ברכה משום ספק ברכות להקל [והביא שהרבה מן האחרונים החמירו בזה שחייבים ליטול מדינא והגר"א אף החמיר לענין ברכה, אולם למעשה העולם נהגו ליטול בלא ברכה].
וכיון שהוא ספק ברכות להקל, לכן אם מצטרף לזה ספק נוסף לחיוב, כגון שצריך ליטול ידים לתפילה שגם בזה נחלקו הפוסקים האם מברך על נטילה זו, כתב בביה"ל לעיל (סי' ז ס"א ד"ה להתפלל מיד) שמסתפק בזה הפמ"ג אם יהיה חייב לברך מטעם שני ספיקות.
ומצד שני, אם יש עוד צד שאין צריך נטילה וכגון אם המאכל שטיבולו במשקה טפל למאכל אחר שאין צריך נטילה, כגון מלפפון חמוץ שרגילים לאכלו עם הקוגל, דעת הגרש"ז אויערבך (הליכות שלמה הפסח פ"ט ארחות הלכה הע' 186) שיש להקל בנטילה זו, וכמו שכתב המשנ"ב לעיל (ס"ק י) להקל כשאוכל פחות מכזית פת והיא טפלה לדבר אחר, מחמת שיש לצרף את הדעות הפוטרות דבר טפל מנטילה [ולפי הדעות שהטפל פטור לגמרי מברכה ולא לפי הצד שק נכלל בברכת העיקר] עם הדעות הפוטרות בכל אכילה של פחות מכזית, כך גם בזה יש לצרף את הדעות הפוטרות דבר טפל מנטילה עם הדעות הפוטרות כל דבר שטבולו במשקה [אמנם כל זה דווקא למי שהמלפפון חמוץ הוא טפל ואינו מברך עליו, ראה בביאורים ומוספים סימן ריב ס"ק ו].
האם אסור לדבר בין הנטילה לאכילה בדבר שטיבולו במשקה?
כתב המשנ"ב (שם ס"ק כ) שאף שהעולם נוהגים להקל ולא לברך על דבר שטיבולו במשקה, אין להקל לאכול בלא נטילה, וצריך לזה כל דיני נטילה כמו נטילה לפת, ובשעה"צ (ס"ק כב) הוסיף שהפמ"ג (א"א ס"ק ז) שהינו מקור הדין הוסיף שאפשר שיש להקל ולאכול בלי נטילה רק על ידי שיכרוך ידיו במפה או ילבש כפפות, אמנם הגר"ח קניבסקי בשונה הלכות (דין טו) כתב שמשמע מהחזו"א (או"ח סי' כה ס"ק יד) שיש להחמיר בזה ושלא יועיל לכרוך ידיו במפה.
והאם מותר להשיח בין נטילה זו לאכילה [שבפת אין להפסיק בין הנטילה להמוציא כמבואר בסי' קסו], דעת הגרש"ז אויערבך (הליכות שלמה שם הע' 183) וכן דעת הגרי"ש אלישיב (אשרי האיש ח"א פל"א אות יד) שאף שאינו מברך, אין להשיח בין הנטילה לאכילה.
והאם יש לחוש לחציצה בנטילה זו, דעת הגרש"ז אויערבך (שם דבר הלכה אות נג) לענין הנטילה לכרפס בליל הסדר, שאין להצריך הנשים להקפיד להסיר את הטבעת לצורך הנטילה, כיון שיש הסוברים שבזמן הזה אין חיוב כלל [כמו שהביא במשנ"ב בשם המג"א] ורבים וטובים לא נוהגים בנטילה זו כל ימות השנה, ולכן אף בליל הסדר שנהגו להקפיד ליטול אין לחשוש לחציצה.
האם מועיל ניגוב הידים לאחר נטילה, במכונה ליבוש ידיים המוציאה אויר חם?
בחובת ניגוב הידים לאחר הנטילה שעל זה כתב השו"ע (סי"ב) שהאוכל בלי ניגוב כאילו אוכל לחם טמא, הביא המשנ"ב (שם ס"ק מה) שני טעמים, הבית יוסף כתב שהוא משום שמים הראשונים ששופך על ידיו טמאים הם, ולכך צריך להעביר אותם על ידי ניגוב, אף ששופך מים שניים ראה שם. וטעם שני הביא בשם הרש"ל, שעיקר הניגוב הוא משום נקיות, שידיו כשהם לחים מהמים של הנטילה יש בהם מיאוס.
ולהמתין עד שידיו יתייבשו בלא ניגוב, כתב השו"ע הרב (סי"ז) שלא די בכך, אלא צריך לשפשפן במפה או בשאר דברים, שהניגוב מטהרן ביותר, וכעין זה כתב הכף החיים (ס"ק פז). מאידך, החזו"א (או"ח סי' כה ס"ק י) כתב שנראה שדינו שווה לניגוב, כיון שעיקר טעם הניגוב הוא משום מים שעל ידיו שלא יטמאו את הלחם, או משום מיאוס, ואם יתייבשו שוב אין את החשש.
ויש לדון בדבר שהתחדש בזמננו, שישנם מכונות ליבוש יידים על ידי אויר חם היוצא מהם, האם מקיים בזה חובת ניגוב לפי ההלכה? דעת הגרי"ש אלישיב (אשרי האיש ח"א פל"א אות ז) והגר"ש וואזנר (קובץ מבית לוי חי"ז עמ' יח) שמועיל לייבש הידים באופן זה. ובשו"ת בצל החכמה (ח"ד סי' קמא) כתב שבנוטל ידיו בפחות מרביעית שהמים שעל ידיו טמאים, אין מועיל הייבוש על ידי אויר, כיון שבאופן זה מקצת מן המים הטמאים נבלעים בתוך ידיו, והוסיף שלדעת השו"ע הרב הנ"ל ודאי יש להחמיר בניגוב על ידי חום שהרי ניגוב מאליו אינו גרוע מייבוש על ידי חום, ובכל זאת החמיר לנגב לכתחלה.
האם מותר ליטול ידים לפת בכוס חד פעמית?
נטילת ידיים לסעודה, מחייבת נטילה בכלי, וכתב השו"ע הלכות נטילת ידים (סי' קנט סעי' א) שכל הכלים כשרים לנטילת ידיים ואפילו כלי גללים, וכתב המשנ"ב (ס"ק ג) ששאף שכלים אלו אינם נחשבים כלים לענין קבלת טומאה, מכל מקום כלים הם וכשרים לנטילת ידים.
ולענין נטילת ידיים בכוס חד פעמית, כתב בשו"ת מנחת יצחק (ח"י סי' כג), שכיון שהכוס נעשית כדי להשתמש בה פעם אחת ולזרקה, פסולה לנטילה. ואין החיסרון מחמת חשיבותה, שהרי כלי אדמה למרות שאינם חשובים כשרים לנטילה, משום שיש עליהם שם כלי, אלא שכאן אין לה שם כלי כלל. וכעין זה כתב בשו"ת שרגא המאיר (ח"א סי' נה). ובשו"ת מנחת יצחק הוסיף (שם) לענין עשיית קידוש, שאם אין לו כוס אחרת, יש לצדד שאם מייחד אותה לתשמיש קבוע וראויה לכך יכול לקדש עליה [ומסתבר שהוא הדין ליטול בה ידים, וכן דעת הגרי"י קניבסקי (ארחות רבנו ח"א עמ' קי) לענין קידוש, שאין לקדש בכוס חד פעמית משום שאינה מקבלת טומאה כיון שהשימוש בה הוא חד פעמי.
ובשו"ת אור לציון (ח"ב פי"א תשובה ו) כתב, שאין ליטול בכוס חד פעמית אם בדעתו לזורקה, ובדיעבד שאין לו כלי אחר יטול ידיו בלא ברכה, ואין צריך לכרוך ידיו במפה. ואם מייחד את הכלי לשימוש קבוע, ודאי שנחשב ככלי ויכול ליטול בו אף בברכה, ודעת הגר"נ קרליץ (חוט שני שבת ח"ד עמ' צה) שהכל תלוי במנהג אותה המדינה האם לפעמים משתמשים בכוס שוב אחר שטיפתה [כמו שעושים לפעמים בא"י], שדוקא באופן זה יהיה מותר ליטול בה ידים.
מאידך, ממה שכתב בשו"ת אגרות משה (או"ח ח"ג סי' לט) שהטעם שאין לקדש בכוס חד פעמית הוא מחמת שלכוס של ברכה וקידוש צריך כוס נאה, משמע שלדעתו יש לה שם כלי [כן ביאר השבות יצחק מוקצה פ"ד אות ה], וממילא אפשר ליטול בה ידיו. וכעין זה כתב הגר"ש וואזנר (קובץ מבית לוי ח"ג עמ' ע, במכתב שם), שכיון שכלים אלו נעשו לשם קבלה ולשם כלים, ואין בקבלת המים שלהם שום ריעותא, אין בידינו לפוסלם. והוסיף, שמ"מ בכוסות הנייר צריך לבדוק שלא יהיה בהן נקב, שמצוי הדבר מאד שמטפטף מתחתיתן, ולכן אם יש כוסות אחרות מן הראוי שלא להשתמש בכוסות אלו. וכן כתב בשו"ת אז נדברו (ח"ו סי' מח) שאפשר ליטול ידיים בכוס חד פעמית. ובשו"ת ציץ אליעזר (חי"ב סי' כג) כתב שמותר ליטול ידיים בכוסות אלו אף לכתחילה, והביא שבשו"ת שרגא המאיר (סי' נה) כתב בשם הגאון מפאפא שכתב לו שמותר אף לכתחילה ליטול בהן, וכן צידד הגרח"פ שנייברג (חידושי בתרא סי' קפג ס"ק יא) לענין כוס של ברכה, שאין לפסול כוס חד פעמית הואיל והיא כלי הראוי לקבל טומאה, וכן דעת הגרש"ז אויערבך (שש"כ פמ"ז הע' נא וארחות רבנו שם) ודעת הגרי"ש אלישיב (שבות יצחק שם) שמותר לקדש על כוס חד פעמית.
מדוע אין מועילה נטילת ידיים מברז, על ידי סגירתו ופתיחתו בכל שפיכה ושפיכה?
כתב הרמ"א (סי' קנט סעי' ז) שאם חיבר לכותל בית קיבול שיש לו ברז, נוטלים ממנו ידים. וכתב המשנ"ב (ס"ק נ) שהיינו שפותח וסוגר בכל שפיכה ושפיכה שנחשב על ידי זה ככח גברא.
וליטול ידיים על ידי פתיחת וסגירת הברזים שמותקנים בימינו בקירות הבתים, כתב בשו"ת זקן אהרן (ח"ב סי' א) שאף אם יפתח ויסגור את הברז בכל שפיכה ושפיכה לא יעלה לו לנטילה, כיון שלצינור אין בית קיבול ואינו נחשב כלי וממילא אין כאן נטילה מכלי. וכן דעת הגרש"ז אויערבך (הליכות שלמה תפלה פ"כ דבר הלכה אות מ) שאי אפשר ליטול ידיים בדרך זו. ובשו"ת אור לציון (ח"א סי' טז) הוסיף שאף על פי שכשהברז סגור היה מקום לומר שהצינור יחשב כלי שהרי הוא מקבל את המים שעומדים בתוכו, מ"מ כיון שהתקנת הצינור והברז נעשית בצורה כזאת שקובעים את הצינור תחילה בכותל ורק אחרי כן מרכיבים את הברז, אם כן אין זה נחשב כלי, וכמו שכתב הרמ"א שאם עשה בית קיבול לאבנים לאחר שקבעם בכותל אין זה נחשב כלי. אכן באופן שבתחילה יחברו את הברז לצינור ואחר כך יחברו את שניהם למערכת שבקיר, כתב (שם ח"ב פמ"ו תשובה ב) שהרי זה כ'חקקו ולבסוף קבעו' שהרי היה עליו שם כלי בעודו תלוש, שבזה כתב הרמ"א וכפי שביארו המשנ"ב (ס"ק מט) שאפשר ליטול בו את הידיים [אכן לדעת הגרש"ז אויערבך (ראה קטע הבא) שחבית שעל הגג אינה נחשבת כלי כיון שתחילת עשייתה כדי לחברה לבניין, מסתבר שאף באופן זה אי אפשר ליטול בו ידיים]. אך יזהר שהברז לא יטפטף אפילו לא ככונס משקה, מפני שאז אין שם כלי עליו.
וגם במקומות שמותקנת על גג הבית חבית מים שממנה מגיעים המים אל הבית, דעת הגרש"ז אויערבך (שם) שכיון שהחבית מחוברת לבניין פקע ממנה שם כלי ולא מועיל 'כח גברא' בלא כלי [וכעין זה דעת הגרי"ש אלישיב (אבני ישפה ח"א סימן ל ענף ה)], ועוד שכיון שהחבית נעשתה מתחילתה כדי לחברה לבניין, יש לומר שאין עליה שם כלי גם קודם שחיברוה. ויותר מכך, כיון שבחבית יש נקבים גדולים כדי לחבר את הצינור המוליך מים אל הבית, ובלא הצינור אינה ראויה להחזיק כלל מים, אין להחשיבה כלי גם קודם חיבורה לבניין. ובשו"ת אור לציון (ח"א שם) כתב שאין ליטול אף כשיש חבית על הגג, משום שמיציאתם מהחבית ועד שמגיעים לידיו עוברים המים דרך צינור, והרי זה ככח כוחו שנפסק כח השופך מהחבית, ופסול לנטילה.
האם אפשר ליטול ידים מברז המותקן במיכלית מים?
חבית של מים שיש בה ברז, כתב השו"ע (סי' קנט סעי' ט) שיכול ליטול ממנה ידיו, על ידי שיסגור ויפתח הברז בכל שפיכה ושפיכה.
ודבר זה מצוי במקומות במביאים מים במיכליות, ורוצה ליטול ידיו על ידי הברז המותקן במיכלית, שהוכיח הגר"י זילברשטיין (שו"ת בסוף ספר אבני חושן ח"ג עמ' תנג) מדברי החזו"א (או"ח סי' כב ס"ק ה) שכתב אודות נטילת ידיים בשידה תיבה ומגדל, שאם עשויים לאהלים, כלומר שעשויים לבני אדם שישבו בהם, או כשהם משמשים מחיצה בין חדר לחדר ואין מטלטלים אותם כלל, אין נוטלים בהם. אבל כשאינם משמשים לאהלים אפילו כשמחזיקים מ' סאה נוטלים בהם. וממילא לפי דבריו מיכלית מים כיון שאינה עשויה לאהלים נחשבת ככלי ומותר ליטול ממנה ידיים [אולם חייבים לברר אם אין נקב בתחתיתה שאז הנקב פוסלה מתורת כלי]. ויש לפתוח ולסגור את ברז המיכלית על כל שפיכה ושפיכה. אלא שמ"מ כל זה בדיעבד בשעת הדחק, אולם כשיש לו כלי, לא יטול ידיו מברז כזה כמו שכתב במשנ"ב סי' קסב ס"ק ל [במקרה וצריך ב' שפיכות תכופות כדי ליטול את כל ידו במים].
האם נטילת ידים מ'קולר' [מכונה לשתיית מים קרים] שונה בדינה מנטילת ידים מברז של מיכל מים?
בהמשך להלכה שהובאה שהנוטל מים מברז המותקן בחבית או מיכל מים, יש לו לפתוח ולסגור בכל שפיכה ושפיכה, כדי שתחשב כל שפיכה מכוחו, יש לדון בנטילה ממכונה של מים קרים הנקראת 'קולר' שבה המים מגיעים מכח הלחיצה על כפתור המים ורק כשמפסיק ללחוץ אז מפסיק זרם המים, האם יש להפסיק בין שפיכה לשפיכה או שיכול ללחוץ לחיצה ארוכה ונחשב כמגיע מכוחו?
דן בזה בשו"ת אור לציון (ח"ב פמ"ו תשובה ג), וכתב שכשלוחץ ברציפות על הברז כל המים היוצאים נחשבים מכוח גברא, ואינו צריך להרפות וללחוץ על הברז מחדש כמה פעמים, כמו שכתב המשנ"ב להלן לענין מי שנוטל ידיו מברז רגיל [ראה בשו"ת ארץ צבי (פרומר, ח"א סוף סי' פז) שהסתפק במקרה דומה לזה].