- מדוע נוהגים להתנועע בעת לימוד התורה?
האבודרהם (הלכות תפילה) כתב: "ונהגו ישראל להתנועע בשעה שקורין, כי כשניתנה התורה נרתעו כולם, שנאמר 'וירא העם וינועו', וכתיב 'כל עצמותי תאמרנה ד' מי כמוך', להודיע כי הוא וכל עצמותיו עסוקים יחד להלל ולשבח לשם. והרמ"א (או"ח מח א) הביא דבריו להלכה וכתב: "ונהגו המדקדקים להתנועע בשעה שקורין בתורה". ובמחזור ויטרי (ס' תק"ח) "ומפני מה מרגילין אותו [-את הילד] לנענע בגופו כשהוא לומד, שכן מצינו בנתינתה של תורה 'וירא העם וינועו'".
- האם ראוי להתנועע לצדדים, או רק קדימה ואחורה?
באורחות חיים (הלכות ת"ת אות כג) כתב טעם אחר: "והמנהג שנהגו ישראל לנענע גופן בשעת הלימוד, לא דבר ריק הוא, כי אגדה היא בב"ר: התורה לא ניתנה אלא בזכות השתחויה, שנא' והשתחויתם מרחוק, ולפיכך אין לנענע לצדדין אלא לפניו". וכן כתב בפי' ר"י בר יקר על התפלה (ברכת התורה). וז"ל "ונהגו כל ישראל לנענע בשעת תלמוד, לפי דאמרינן בבראשית רבה (נו ב) התורה לא ניתנה אלא בזכות השתחואה שנאמר (שמות כד א) והשתחויתם מרחוק. ולכך נראה שאין ראוי לנענע אלא לפניו דרך השתחואה".
- גויים אינם מתנועעים בלימודם, ואפילו ילמדו תורה
בזוה"ק (פר' פנחס דף ריח ע"ב; ע"פ פירוש 'מתוק מדבש'): "וכן אמר ר' אבא לר' יוסי: שאלתי את ר' שמעון מה הטעם שכל העמים שבעולם אינם מתנענעים אלא ישראל לבדם; כי כאשר הם עוסקים בתורה הם מתנענעים לכאן ולכאן בלא שום לימוד והרגל מאיזה אדם בעולם, והם אינם יכולים לעמוד על מעמדם?
"ישב ר' שמעון, בכה ואמר: אוי לבני האדם שהולכים כבהמות השדה בלא התבוננות, כי אם יתבוננו יראו כי בדבר זה בלבד יש היכר בין נשמות הקדושות של ישראל לבין נשמותיהם של העמים. כי נשמותיהם של ישראל נחצבו מנר הקדוש הדולק, שנאמר נר ה' נשמת אדם, שממנה נחצבת נשמת האדם. וזה הנר בשעה שנדלק מן התורה העליונה אורו אינו שוקט אפילו רגע, אלא מתנענע לכאן ולכאן. כעין זה הם ישראל, שנשמתם היא מתוך אותו אור הנר, ולכן כיון שהם אומרים אפילו דבר אחד של תורה, הרי אור נשמתם דולק ומתלהב בקרבם, ולכן אינם יכולים לשקוט ולנוח, ומתנענעים לכאן ולכאן ולצדדים כמו הנר, שנאמר נר ה' נשמת אדם.
"ודרשו חז"ל 'אתם קרויים אדם ולא אומות העולם קרויים אדם', כי הנשמות של הגויים הם מקש הכבוי, בלא אור השורה עליהם, ועל כן הם שוקטים ואינם מתנענעים, כי אין להם תורה, ואינם נדלקים ומתלהבים בה ואין שום אור שורה בתוכם. ואף אם הם לומדים תורה, הם עומדים כמו עצים יבשים בתוך אש הדולק, כלומר, בתוך בני ישראל שנשמתם דולקת ומאירה, ועל הגוים אינו שורה שום אור כלל, ועל כן הם שוקטים בלי אור כלל. אמר לו ר' יוסי, אשרי חלקי שזכיתי לשמוע".
- "החום הטבעי מתעורר על ידי ההתנועעות"
בסידור היעב"ץ כתב: "ובוודאי מתעורר החום הטבעי ע"י ההתנועעות, והוא המעורר ומקיץ לנפש מתרדמתה שהתיישר בקריאת דברי תורה וקדושה, וכן לתפלה תכין הלב אל הכוונה הנכונה ותגרום התעוררות העליון וכו'. וכן הוא דרך ומנהג בעלי מלאכה ועסק הזריזים, המתיישרים בפעלותיהם להתנועע ולהרגיש כל איבריהם. וגם השכל גוזר שאדרבא הוא עוזר אל הכוונה, כי מעורר הרוחות החיוניות ומתפעלת הנפש ביותר עד שתוכל בכחה זה לעורר שורשה העליון, כאשר הוכחנו מספר הזהר לעיל".
- הרוחות המנשבות בעולם הם על ידי ההתנועעות בלימוד התורה
במדרש פנחס השלם (קונטרס א' אות מה) מובא בשמו של הרה"ק רבי פנחס מקאריץ זצ"ל שאמר, כי כל רוחות המנשבות בעולם הוא על ידי שישראל מנענעים את עצמם בעת עוסקם בתורה, וזה שאמרו (תענית ג) "כשם שאי אפשר לעולם בלא רוחות כך אי אפשר לעולם בלא ישראל", ולמה דימה אותם לרוחות, אם לא שהרוחות הם על ידי ישראל וכו', ע"ש, ואמר על זה שהוא מלתא חדתא.